# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/5/

נמצא, כל זמן שאין האדם מתפלל, אזי החסרונות שלו הם לו לטובה גדולה כנ"ל. ואף על־פי כן צריכין תפלה, כי על־ידי התפלה מתקן כלים כראוי, שעל־ידי־זה יוכל למלאות כל החסרונות שלו ולא יזיק לו השפע כלל, מאחר שכבר נתתקנו כלים לקבל שפע החסד, ואז דיקא אחר שהתפלל כראוי תבא לו השפע לטובה ולברכה כנ"ל.

אבל עקר התפלה צריך שתהיה באמת בשביל תכלית הנצחי, כי עקר שלמות התפלה הוא רק כשמסתכלין על התכלית וכנ"ל. וזה בחינת מה שאיתא (תולדות יעקב יוסף, פרשת קדושים) שעקר התפלה צריך שתהיה בשביל חסרון השכינה, כביכול, וכן כתוב בהתורה 'להמשיך שלום' (סימן יד) על מה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא עד.): 'ושקלית לסלתאי ואנחי בכותא דרקיע' וכו', שעקר התפלה יהיה לצרך הנשמה אפלו 'רפאנו' ו'ברך עלינו' וכו'. וזהו בעצמו מה דאיתא, שעקר התפלה יהיה על חסרון השכינה כנ"ל, כי כל החסרונות של הנשמה הם חסרון השכינה, כי הנשמה הוא חלק השכינה כביכול, כידוע, הינו כנ"ל, שעקר התפלה צריך שתהיה בשביל התכלית, כגון כשמתפלל על פרנסה ועשירות יתפלל, שהשם־יתברך יתן לו פרנסה או עשירות בזה האפן שייטיב מעשיו על־ידי־זה, ויתקן ולא יקלקל חס ושלום על־ידי־זה, וכן בכל מה שמבקש ומתפלל, וכנ"ל.

ועל־כן סדרו לנו חכמינו ז"ל סדר התפלה בסדר נפלא שבתחלה צריכין לסדר שבחו של מקום בשלש ראשונות. ואחר־כך מתפללין על צרכיו בשלש עשרה אמצעות, ואין מתחילין להתפלל מיד על צרכיו, כי תחלה צריכין לסדר שבחו של מקום, ומזכירין בתפלה עצם חסדיו יתברך בברכה ראשונה ששם עקר כונת התפלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד:), הינו בחינה הנ"ל, שבתחלה משבחין אותו יתברך בעצם חסדו שהוא יתברך עושה חסד תמיד, וכל מה שעושה - הכל לטובה, כמו שאומרים שם: גומל חסדים טובים וכו' עד מלך עוזר ומושיע ומגן, הינו שבודאי כל מה שעושה השם־יתברך - הכל חסד גדול וטוב אמתי ונצחי.

ואחר־כך מתחילין אתה גבור שהוא כנגד מדת הגבורה דקדשה, ששם עקר תקון הכלים, כידוע (עץ חיים שער א, פרק ג), ושם מזכירין גבורותיו ונפלאותיו, שיכול לתקן הכל כמו שאומרים שם: אתה גבור לעולם ה', שהוא כעין מה שפרש רש"י על פסוק (תהלים צב, ט): "ואתה מרום לעלם ה'", שפרש שם: 'לעולם ידך על העליונה', הינו כנ"ל, כי כונתו תמיד לטובה נצחית. וזהו מחיה מתים אתה - ואז עקר התכלית הנצחי. וכל מה שהשם־יתברך מגלגל עם האדם - הכל לטובתו הנצחית אחר התחיה. וזהו רב להושיע - שהשם־יתברך הוא רב להושיע, שהוא מרבה ישועות לכל אדם בכל עת. וזהו שמזכירין כל פרטי חסדיו יתברך שהוא מכלכל חיים בחסד מחיה מתים וכו' סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר וכו' - הינו שהשם־יתברך עוזר תמיד הן בענין פרנסה הן בענין רפואות וכו', כי הוא מצמיח ישועות תמיד, וכמו שאומרים בסוף הברכה הזאת: מי כמוך וכו' מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה וכו', רק מה שפעמים נתעכב שפע הפרנסה או של הרפואה וכו' הכל הוא לטובה, כי כונתו יתברך לטובה ולחסד נצחי תמיד.

ועל־כן כופלין כמה פעמים בברכה זאת הזכרת תחית המתים, שזהו עקר כלל הברכה שבה מתחיל ובה מסים מחיה המתים. ואם כן, קשה לכאורה, מה שיכות יש לשאר הפרטים של צרכי הגוף בעולם הזה שהזכיר בברכה זאת שהם פרנסה ורפואה וכו'? אך באמת על־פי הנ"ל הכל ניחא, כי הכל אחד, כי עקר התכלית יזכה כל אחד לאחר התחיה. ועל־כן הזכיר בברכת התחיה כל החסדים פרטיים שהשם־יתברך עושה עם האדם בזה העולם, וחוזר ושונה ומזכיר בכל פעם ענין התחיה לומר, שכל החסדים שהשם־יתברך עושה עם האדם בזה העולם הכל הוא באפן שיצמח לו על־ידי־זה טובה וחסד נצחי אחר התחיה שהוא התכלית, וממילא יבין כל אחד, שמזה נמשך מה שלפעמים נתעכב השפע אצל אחד, הן בפרנסה הן בשאר הצטרכות, כי הכל לטובתו הנצחית אחר התחיה, כי הוא יתברך בודאי כל יכול ויכול לפרנס הכל ברוח ולתן לכל אחד עשירות גדול ורפואה בכל עת, כי הלא הוא יתברך ה מכלכל חיים וכו' ורופא חולים וכו', אך מה שמתעכב השפע לפעמים, הוא מחמת שהוא מכלכל חיים בחסד באפן שיתקים מחיה מתים ברחמים רבים, וכן הוא יתברך סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים באפן שיקים אמונתו לישני עפר, הינו כנ"ל.

ועל־כן נסמך אצל הפרנסה בפרטיות הזכרת תחית המתים לפניו ולאחריו, כמו שאומרים, מחיה מתים אתה וכו' מוריד הגשם או מוריד הטל, שהוא המשכת הפרנסה. וכן תכף אחר־כך מכלכל חיים בחסד מחיה מתים וכו'. כי בענין הפרנסה מתעקם לב האדם ביותר וקשה לו בכל פעם על עכוב הפרנסה, בפרט בימי הגלות שפרנסת ישראל, בפרט פרנסת הכשרים - נתמעטה מאד, וגם כי הפרנסה מכרח האדם אליו בכל יום יותר משארי הבקשות. ועל־כן הזכיר אצל הפרנסה ביותר הזכרת תחית המתים לומר שהשם־יתברך מכלכל ומפרנס כל האדם, אך הוא יתברך מסבות מתהפך בפרנסתו ש מפרנס ומכלכל החיים שיהיה באפן שיחיה מתים וכו', דהינו שיזכו לתכלית הנצחי, וכנ"ל.

ותכף אחר־כך אומרים קדשה וברכת אתה קדוש, שזהו בחינת עצם התכלית שיזכו ישראל אחר התחיה, שיקדישו שמו יתברך בכלל כל ה קדושים אשר יהללוך סלה, אשרי הזוכה לזה.

ואחר שמסדרין שלש ראשונות, שמסדרין שבחו של מקום שעל־ידי־זה מודים ומודיעים שהשם־יתברך גומל חסדים טובים תמיד, וכל מה שעושה - הכל לטובה בשביל התכלית הנצחי וכנ"ל, אחר־כך מתחילין להתפלל על צרכיו, כי רק עתה שיך להתפלל על צרכיו אחר שכבר הודינו שהכל לטובה, כי הוא יתברך כל יכול כנ"ל, רק אנו מתפללין על צרכינו כאשר צונו כדי לעשות כלים לקבל השפע כנ"ל, כי גם כונתנו בתפלותינו הוא רק בשביל התכלית הנצחי, רק שאנו צריכים להתפלל בפינו כדי לעשות כלים כנ"ל, וכמו שמבאר בהתורה "ואתם תהיו לי" וכו' (סימן לד) על פסוק (דברים א, יא): "ויברך אתכם כאשר דבר לכם".

ועל־כן בברכות האמצעיות אנו מתחילין תחלה לבקש על הדעת ש יחננו מאתו דעה וכו' ואחר־כך מבקשין השיבנו לשוב אליו יתברך ואחר־כך על סליחת עונות, שכל אלו התפלות הם רק בשביל התכלית. ואחר־כך אנו מתפללין על צרכי הגוף שהם רפאנו ו ברך עלינו וכו', כי באמת גם צרכי הגוף שאנו מתפללים, כל כונתנו בשביל הנשמה, כדי שנוכל על־ידי בריאות הגוף, ועל־ידי ברכת הפרנסה וכו' לעסק בתורה ולקים מצותיו יתברך, כי עקר התפלה צריכה להיות רק בשביל התכלית הנצחי וכנ"ל. ועל־כן אנו אומרים קריאת שמע קדם התפלה, כי על־ידי קריאת שמע אנו נכללין באחד ואז דיקא יכולין להתפלל, וכנ"ל: