# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/6/

וזה בחינת כונת המילה הנ"ל (אות ד), שהוא לגלות החסדים הסתומים למעלה - להמשיכן למטה למקום גלוי החסדים, הינו כנ"ל, כי על־ידי מצות מילה, שעל־ידי־זה נכללין באחד על־ידי עצם הכאב של התינוק, שעל־ידי־זה מעצים עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, שזהו בעצמו בחינת חתוך והעברת הערלה וכו' כנ"ל, על־ידי־זה ממשיכין ומגלין החסדים למטה, שאז עקר המשכת החסדים בעולם, כידוע בכונות, שכל זמן שהחסדים סתומים למעלה - אין החסדים נמשכין בעולם, רק כשזוכין לתקנם עד שימשיכו אותם במקום הגלוי, שאז מאירין ומתפשטין בעולם. ולכאורה קשה, אם כן, מדוע נקראים בשם 'חסדים' כל זמן שהם סתומים, כי הלא עקר חסדו יתברך הוא כשעושה חסד עם הברואים, שזהו מדת החסד, אבל כל זמן שהם סתומים ואינם מתגלים למטה והשפע של החסד אינה מתפשטת עדין, מדוע נקראים בשם 'חסדים'? אך על פי הנ"ל מובן הדבר היטב, כי מה שהחסדים סתומים ואינם מתפשטים למטה הוא רק מחמת שעדין לא זכינו לתקן כלים כראוי בשביל קבלת החסדים. ועל־כן אז אדרבא זהו עצם החסד, מה שהחסדים סתומים למעלה ואין נשפע מהם למטה כי אם מעט דמעט כידוע, כי זה לטובה גדולה, כי מאחר שעדין אין כלים לקבל - זהו חסד גדול, שהם סתומים ואין נמשך מהם למטה כי אם מעט מאד, כדי שלא יזיק רבוי השפע חס ושלום, וכנ"ל.

ועל־כן על־ידי מצות מילה, שעל־ידי־זה סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא, שזהו בחינת העברת הערלה ונכלל באחד, ואחר־כך שב משם בבחינת "רצוא ושוב", שזהו בחינת קריאת השם להתינוק, שהיא בחינת המשכת התורה וכנ"ל, שעל־ידי־זה מתקנים הכלים לקבל שפע החסד, על־כן ממילא נמשכין ונתגלין החסדים הסתומים מאחר שכבר נעשו כלים לקבל וכנ"ל, כי עקר תקון הכלים לקבל שפע החסד הוא על־ידי הבטול הנ"ל, שעל ידי זה ממשיכין תורה מהרשימו של הבטול, שעל ידי זה עקר תקון הכלים, וכנ"ל (אות ד):