# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/546/65/8/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ל:): 'חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו לבם למקום', הינו שהיו שוהין שעה קדם התפלה כדי לכון לבם ודעתם להשם־יתברך לבטל עצמן באור האין־סוף כדי לכלל תפלתם באחד שזה עקר שלמות התפלה כנ"ל.

וזה שאיתא שם בגמרא, ש היו שוהין שעה אחת קדם התפלה ושעה אחת אחר התפלה, כי גם אחר התפלה היו שוהין שעה אחת - כדי להמשיך ולקשר היטב אור הרשימו בדעתם ולבם, שעל־ידי־זה מקררין ומבטלין כל היסורים וממלאין ומשלימין כל החסרונות, כי משם כל תקון הכלים לקבל כל ההשפעות טובות, וכנ"ל.

וזהו שמקשו שם, וכי מאחר שהיו שוהין תשע שעות בתפלתן תורתן מתי נעשית ומלאכתן מתי נעשית? ותרצו, מתוך שהיו חסידים תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת. הינו כנ"ל, שמחמת שהיו שוהין שעה קדם התפלה שעל־ידי־זה זכו לבחינת בטול הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר שלמות התפלה כנ"ל. וכן אחר התפלה שהו שעה אחת - כדי להמשיך ולקשר היטב אור הרשימו בלבם שמשם נמשכת כל התורה ומשם תקון כל הכלים לקבל כל הברכות וכל ההשפעות, על־כן בודאי היתה תורתן משתמרת - כי משם נמשכת כל התורה כנ"ל. ועל־ידי־זה היתה מלאכתן מתברכת - כי משם נמשך כל ברכת השפע על־ידי תקון הכלים שנמשכין משם, שזהו בחינת "ויברך אתכם כאשר דבר" וכו' וכנ"ל. ועל־כן הם נקראים 'חסידים' על שם החסד, כי רק הם יודעים איך להמשיך החסדים ולגלותם למטה מחמת שהם יודעים לתקן הכלים כראוי על־ידי הבטול שלהם ברצוא ושוב, וכנ"ל:

הלכות עבדים