# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/61/

על־פי התורה "תפלה לחבקוק" (בסימן יט) הנ"ל בהלכות כלאים (הלכה א):

אסור לחרש או למשך וכיוצא בכל מיני כלאי בהמה, ועקר האסור כשעושה עמהם איזה מלאכה, אבל בלא מלאכה אין אסור, כי אם בהרבעה, כמו שכתוב בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רצז). כי אסור כלאי בהמה הוא גם כן שלא יתגברו לשונות העמים, כי כל מיני כלאים הם בבחינת לשונות העמים, בבחינת (בראשית יא, ט): "כי שם בלל ה' שפת" וכו' כנ"ל (בהלכות כלאי הכרם הלכה א). ועקר האסור כשעושה עמהם מלאכה, כי כל המלאכות הם כלולים בל"ט מלאכות שנמשכין מפגם עץ הדעת, שעל ידו נתקללו ל"ט קללות, ומשם הם בחינת ל"ט מלאכות, על־כן צריך לזהר בהם מאד - לקדשם ולבררם מזהמת הנחש, על־כן אסור לעשות מלאכה בכלאים שהוא בחינת לשונות העמים, בחינת פגם עץ הדעת, כי אזי המלאכה נפגמת בבחינת זהמת הנחש, בחינת ל"ט קללות, ומתגברין לשונות העמים חס ושלום. וכן בהרבעה בודאי אסור, כי עקר פגם עץ הדעת שהוא בחינת כלאים כנ"ל הוא פגם הברית, כמו שמבאר שם.

וזה הפגם נמשך אפלו בבהמות שטעמו מעץ הדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ה), ועל־ידי־זה היו נזקקין לשאינן מינן, כמו שכתוב (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", כמו שפרש רש"י. ועל־כן אסור לנו להרביע כלאים, כי כלאים הם בחינת לשונות העמים שנמשכין מפגם עץ הדעת, ועקר הפגם והאסור הוא בהרבעה כנ"ל, אבל בלא זה אין אסור, כי אם בשעת מלאכה כנ"ל, כי כל המלאכות הם תקונים וברורים, כי על ידם מבררים האכל מתוך הפסלת, ועל־כן צריך לשמר אז מכלאים, כנ"ל: