# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/62/2/

כי באמת כל אחד צריך לזהר, אפלו כשעושה איזה מלאכה מל"ט מלאכות – שלא יפל חס ושלום לגשמיות המלאכה שהיא בחינת בהמיות, שמשם נאחז זהמת הנחש בחינת ל"ט מלקות כנ"ל, רק צריכין לקדש עצמן להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל, לקדש הל"ט מלאכות, לברר הטוב מהם, באפן שיהיו בבחינת מלאכת המשכן, בבחינת ט"ל אורות כנ"ל, וכל זה תלוי בתקון הברית שהיא בחינת קדשת שבת כידוע, וכנ"ל.

ועל־כן צריכין לזהר כשעושין איזה מלאכה על־ידי בהמות שלא יתחברו אז שני מינין, שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל, כי צריכין להעלות הכל אל הקדשה, להעלות בחינת בהמה לבחינת אדם, כי בחינת אדם הוא הדעת, שהוא בחינת תקון הברית, שזה בחינת כבוד בשלמות. כי עקר הכבוד הוא בבחינת אדם, כמובא במקום אחר (סימן קצד), והוא בחינת דבור המאיר, כי הדבור הוא גדר האדם. ובהמה הוא הפך מכל זה, כי בהמה הוא העדר הדעת, בחינת פגם הברית, שהוא בחינת בהמיות, כמובא, והיא בבחינת העדר הכבוד, כי עקר הכבוד הוא בגדר האדם, ואין לה דבור. וצריכין להעלות ולברר מבהמה לאדם, כי הכל נברא בשביל האדם. ומי שזוכה לתקון הברית ויש לו דעת, הוא יכול לברר ולהעלות הכל, ויכול להעלות מבהמה לאדם שזה עקר שלמות הקדשה.

ועל־כן כשעושין איזה מלאכה על־ידי בהמה, והבהמה משמשת לאדם, צריכין לראות שיעלה בחינת בהמה לבחינת אדם, כי מי שזוכה לבחינת תקון הברית, אזי כל הנטפל אליו וכל הדברים שמשמשין אותו - הכל נכלל בו ועולה ונכלל בבחינת קומת אדם, וכמובן בדברי רבנו במקום אחר (ספר המדות אות צדיק סעיף כ). נמצא, שצריכין שיהיה נכלל בחינת בהמה בבחינת אדם, שהוא בחינת כבוד בשלמות, בחינת דבור המאיר, שעל־ידי־זה זוכין לתשובה שלמה.

כי עקר התשובה הוא לעלות מבהמה לאדם, כי כל החטאים הם בחינת מעשה בהמה, ועל־ידי התשובה מתקנים החטא, ועולין מבהמה לאדם, שזהו בחינת קרבנות שמכפרין על החטא. כי על־ידי שמביאין בהמה ומקריבין אותה לה' - על־ידי־זה עולה בחינת בהמה לבחינת אדם, בבחינת (ויקרא א, ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה" וכו', ועל־כן הם מכפרין על החטא שהוא מעשה בהמיות כנ"ל. ועל־כן אסרה תורה שלא יתערבו שני מיני בהמה בשעת שעושין איזה מלאכה - שלא יהיה נעשה המלאכה על־ידי בחינת פגם הברית וכו' כנ"ל, כדי שיוכל להעלות מבהמה לאדם וכו' כנ"ל. ועל־כן הזכירה התורה חרישה, כמו שכתוב (דברים כב, י): "לא תחרש" וכו'. כי חרישה היא הראשונה מל"ט מלאכות, כמבאר בהמשנה (שבת ז, ב): 'אבות מלאכות הזורע והחורש', ופרשו בגמרא (שבת עג:), כי חרישה הוי לה למתני ברישא וכו':