# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/62/3/

וזה שהזכירה התורה שור וחמור, אף־על־פי שבאמת כל שני מינים ביחד אסור לעשות בהם מלאכה, אך עקר הפגם הוא בבחינת פגם הברית, פגם הדעת כנ"ל. ואיתא (תקוני זהר, תקון כא, סג.) שחיות טהורות הם בחינת מחשבות טהורות, וחיות טמאות הם מחשבות רעות, כי יש בקדשה אריה שור נשר, שהם בחינת מחשבות קדושות, בחינת תקון הדעת, וכנגד כלב חמור נץ וכו'. נמצא, שחמור הוא כנגד שור. ועקר התגברות הסטרא אחרא הוא מסטרא דשמאלא, שהוא בחינת שור, כמו שכתוב (יחזקאל א, י): "ופני שור מהשמאול". ועל־כן כשמתחברים שור וחמור - הוא עקר התגברות הסטרא אחרא חס ושלום, בחינת פגם הברית, פגם הדעת, על־ידי שיונק חס ושלום חמור משור, אשר על־ידי־זה עקר התגברות הסטרא אחרא חס ושלום, כי עקר כחם מבחינת שמאל של הקדשה שהוא בחינת שור שבקדשה כנ"ל. ועל־כן אף־על־פי שכל שני מינים אסור, אף־על־פי־כן הזכירה התורה שור וחמור, כי עקר הפגם הוא בחינת פגם הדעת, שנעשה על־ידי שמתחברים כלאים, ופגם הדעת הוא בחינת התחברות שור וחמור חס ושלום, כנ"ל.

ועל־כן בשבת, שאז הסטרא אחרא נכפית ונכנעת, ואז הוא תקון הדעת, על־כן נאמר בשבת קדש (שמות כג, יב): "למען ינוח שורך וחמרך". כי בשבת הוא שביתה וניחא מכל הל"ט מלאכות, ואז נכללין הכל בקדשה, והסטרא אחרא נכנעת והדעת בשלמות, על־כן נאמר אז "למען ינוח שורך וחמרך", כי הכל נכלל בקדשה וגם הסטרא אחרא נכנעת ונעשית מרכבה אל הקדשה.

וזה שנאמר ביעקב בעת שיצא מבית לבן: "ויהי לי שור וחמור" (בראשית לב, ו). כי הביא הכל אל הקדשה, כי בבית לבן ברר ברורים, וכשיצא משם זכה תכף לקדשת שבת, כמו שכתוב (שם לג, יח): "ויחן פני העיר", ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה עט, ו): 'שקבע תחומין' וכו'. ועל־כן התפאר אז ואמר: "ויהי לי שור וחמור", שהכניע הכל אל הקדשה, בבחינת "למען ינוח שורך וחמרך", הנאמר בשבת כנ"ל.

ועל־כן הסטרא אחרא מכנה בשם 'חמור', כמובא בדברי רבותינו ז"ל על פסוק (בראשית כב, ג): "ויחבש את חמרו", שהכניע הסטרא אחרא. וכן איתא על פסוק (שם מד, ג): "הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם". כי עקר התגברות הסטרא אחרא חס ושלום היא על־ידי בחינת חמור שהוא כנגד שור שבקדשה, שהוא בחינת שמאל של הקדשה כנ"ל, שעקר יניקתם משם מבחינת סטרא דשמאלא כנ"ל.