# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/63/1/

וזה בחינת אסור כלאי בהמה שאסור לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד, כי כל המלאכות שבעולם - כלם הם בחינת צמצומים, כי זה עקר אמנות המלאכה לצמצם הדבר בצמצום הזה להוציא כלי למעשהו, וכל אלו הצמצומים של כל הל"ט מלאכות - צריכין לתקנם ולהמתיקן, לברר מזהמת הנחש מחטא אדם הראשון, שעל ידו נתקללו ל"ט קללות, שמשם נשתלשל יגיעת וטרחת כל הל"ט מלאכות שהם בחינת (בראשית ג, יט) "בזעת אפיך תאכל לחם". ועל־כן צריך כל אחד לקדש עצמו לעשות המשא ומתן או העסק והמלאכה בקדשה גדולה לשם ה', כדי לברר כל העסקים והמלאכות שכלם כלולים בל"ט מלאכות, לברר כלם מזהמת הנחש.

ועקר ההמתקה והברור של כל הל"ט מלאכות שהם בחינת צמצומים, הוא על־ידי השכל השיך לכל מלאכה וצמצום, כי בכל מלאכה ומלאכה יש איזהו שכל, שאין אמנות ומלאכה שלא יהיה בה איזהו שכל וחכמה, וזה השכל יש לו שרש למעלה בשכל דקדשה. על־כן צריכין לראות לעשות המלאכה והמשא ומתן בקדשה גדולה - לקשר השכל שיש בהמלאכה לשרשו, דהינו להשכל הפרטי של מעלה השיך לאותו השכל והצמצום של אותה מלאכה, שעל־ידי־זה ממתיקין אותו הצמצום, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, דהינו על־ידי השכל הפרטי השיך אליו שהוא שרשו.

וזה בחינת מה שכתוב בבצלאל שהיה הראש של כל בעלי האמניות שעסקו במלאכת הקדש במעשה המשכן (שמות לא, ג): "ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" וכו'. כי בצלאל היה יודע החכמה והתבונה והדעת השיך לכל מלאכה ומלאכה, בחינת (שם ד): "לחשב מחשבות, לעשות בכל מלאכת" וכו', כי היה יודע לחשב מחשבות, דהינו המחשבה והחכמה והשכל השיך לכל מלאכה ומלאכה, שעל־ידי־זה נמתק הצמצום של אותה המלאכה, כי יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (ברכות נח.), כי האותיות שבהם נברא כל דבר ודבר הם בחינת השכל השיך לכל דבר ודבר, כי "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג, ו), ובכל דבור ודבור יש בו חכמה ושכל, כי הדבור הוא התגלות הדעת, כמו שכתוב (משלי ב, ו): "מפיו דעת ותבונה", דהינו החכמה והשכל שעל ידו נתהוה הדבר, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה עשית". ובצלאל היה יודע האותיות שבהם נבראו שמים וארץ, דהינו האותיות והשכל השיך לכל דבר ודבר מבריאת שמים וארץ, שכלם הם בחינת צמצומים שצמצם השם־יתברך כל דבר ודבר עד שנתהוה בדמות הזה ובתמונה הזאת.

ועל־כן היה עוסק במלאכת המשכן, כי שם היה כל הל"ט מלאכות, כי כל ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן (שבת מט:), כי המשכן היא בחינת הבית־המקדש שהוא בחינת דעת, בחינת קדש, כי השכל נקרא קדש כנ"ל, הינו ששם כלולים כל החכמות וכל השכליות, שכלם מקבלים מהשכל הכולל שהוא קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה כנ"ל. כי כל הצמצומים וכל המלאכות נמשכים מהאבן שתיה, שממנו השתת העולם (יומא נד:), וממנו נמשכו כל הצמצומים של כל הנבראים ושל כל המלאכות שבעולם. ועל־כן איתא בשלחן ערוך (אורח חיים, סימן תקנא, סעיף ח): 'הני נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא משנכנס אב מנהגא', לפי שבטל אבן שתיה, כי מהאבן שתיה נמשכין כל המלאכות שהם בחינת צמצומים, כי כל צמצום וצמצום מקבל משכלו שהוא שרשו, וכלם מקבלים מהשכל הכולל שהוא בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה, שממנו השתת העולם, כנ"ל: