# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/63/2/

וזה בחינת מה שאסור לחרש ולמשך ולעשות מלאכה בשני בהמות יחד, כי כל הצמצומים שהם בחינת דינים - זה בחינת בהמה שהוא העדר הדעת, כי הרחמנות והחסד הוא בחינת דעת, והצמצום והדין הוא בחינת מעוט הדעת, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים כא, נו). וצריכין לברר ולהמתיק ולהעלות מבהמה לאדם, שזה עקר עבודת האדם בעולם הזה, כי האדם הוא השכל, שהוא גדר האדם, והוא צריך לברר כל הצמצומים וכל הדינים שהם בחינת העדר הדעת, בחינת בהמה, לבררם מבהמה לאדם, מדין לחסד. וצריך לברר ולהמתיק כל דין וצמצום על־ידי השכל השיך לו דיקא שהוא שרשו. וזה עקר תקון הל"ט מלאכות שהם בחינת צמצומים כנ"ל - לבררם מזהמת הנחש ולהמתיקן בבחינת ל"ט מלאכות המשכן כנ"ל.

ועל־כן אסור לאדם לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד, כי אז נתערב שני מיני צמצומים יחד, שהם שני מיני בהמות, שהם עקר אחיזת הדין והצמצום, שהוא נאחז ביותר במקום שנתמעט הדעת ביותר. ועל־כן בהמה שהוא תכלית מעוט והעדר הדעת לגמרי, על־כן שם אחיזת הדין והצמצום בתכלית, ועל־כן אי אפשר לבררו, כי אם כשהוא למינו דיקא, יכולין להמתיקו בשרשו בצנור השיך לו, דהינו בשכל השיך לו, אבל כשמערבים שני מינים יחד אזי נתערבים הצמצומים, ואזי אי אפשר להעלות כל אחד לשרשו לשכל השיך לו לבדו בפרטיות, ואז אי אפשר להמתיקו, כי עקר ההמתקה על־ידי השכל הפרטי השיך לו לבדו, ואזי כשאינם נמתקין מחמת שנתערבו שני מיני בהמות שהם תכלית הצמצומים יחד, אזי נאחז חס ושלום זהמת הנחש באותה המלאכה מל"ט מלאכות שעושה עמהם, כי עקר אחיזתם הוא מתערבת, שזהו בחינת תערבת "עץ הדעת טוב ורע":