# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/63/3/

וזה בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש (וישלח קסו:) על פסוק (דברים כב, י): "לא תחרש בשור ובחמר יחדו", כי הם שני זיני בישא וכו'. ולכאורה קשה, הלא גם בשני מיני בהמות טהורות אסור גם כן לעשות עמם מלאכה ביחד, כמו שמבאר בשלחן ערוך. אך באמת על־פי הנ"ל, שצריכין לברר ולהמתיק כל צמצום וצמצום על־ידי השכל הפרטי השיך לו דיקא, וכשנתערבין שני מיני בהמות יחד בשעת איזה מלאכה נתערבין הצמצומים. ואי אפשר להמתיק כל אחד ואחד על־ידי השכל השיך לו, ואזי נאחז חס ושלום זהמת הנחש מתערבת הזה שנתערב בשעת העסק בל"ט מלאכות, ששם עקר אחיזתם, בבחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה, בזעת אפיך תאכל לחם" וכו', שהם הל"ט מלאכות וכו', וכנ"ל. על־כן בכל עת שנתערבין שני מיני בהמות באסור, דהינו בשעת חרישה וכיוצא, אפלו שני מיני בהמות טהורות, אזי תכף נתעורר חס ושלום תערבת השור והחמור שהם תרי זיני בישא, שכשמתחברים יחד חס ושלום, נתגבר הדין חס ושלום ביותר, כי זה נתעורר על־ידי תערבת של כל שני מיני בהמות אפלו טהורות, כי מאחר שנתערבין ואין יכולין להמתיק הצמצום של הל"ט מלאכות, אזי נתעוררין חס ושלום ל"ט מלאכות דסטרא אחרא, שהם ל"ט קללות, שהם זהמת הנחש שהוא בחינת תערובות תרי זינא בישא שהם השור והחמור, שהם עשו וישמעאל, כידוע (תקוני זהר קמז:). ועל־כן כללה התורה אסור כלאי בהמה בשור וחמור, אף־על־פי שבאמת כל שני מינים אסורים אפלו שני מינים טהורים, כי התורה רמזה לנו הפגם הנעשה על־ידי כלאי בהמה, אפלו טהורים, כי נתערבים חס ושלום השור והחמור תרי זינא בישא וכו', כנ"ל: