# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/63/4/

וזה ששלח יעקב אבינו לעשו (בראשית לב, ו): ויהי לי שור וחמור צאן וכו'. כי יעקב היה שופריה מעין שופריה דאדם הראשון (בבא מציעא פד.), והוא עקר התקון של חטא אדם הראשון, כמובא (ספר הלקוטים, תולדות כח). ועשו הוא זהמת הנחש, שעקר כחו כשמתחבר יחד עם ישמעאל, שהוא בחינת תערבת השור והחמור כנ"ל. ועל־כן כשלקח יעקב את הברכות ממנו, ורצה עשו לנקם בו חס ושלום, על־כן הלך אל ישמעאל ולקח בתו, כדי להתחבר עם ישמעאל שהם התחברות השור והחמור, כדי שעל־ידי־זה יוכל להתגבר עליו חס ושלום. ועל־כן כשיצא יעקב מבית לבן לקראת עשו שלח אליו: ויהי לי שור וחמור דיקא, הינו שזכיתי לברר ולתקן זהמת הנחש, עד שאפלו השור והחמור נתבררו ונמתקו אצלי, כי אצלי כל עדר ועדר לבדו, ואני מברר כל מין ומין לבדו על־ידי השכל השיך לו.

וכל השכליות השיכים לכל דבר ודבר - כלם כלולים בתורה שכלולה מכל השכליות, שהיא מקבלת מחכמה עלאה משכל הכולל מקדש קדשים, מאבן שתיה, שעל־ידי־זה עקר ההמתקה בבחינת לוחות האבן, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם.

וזהו הסמיכות (בראשית לב, ה-ו): עם לבן גרתי ואחר עד עתה, ויהי לי שור וחמור, כי אמרו רבותינו ז"ל (רש"י שם): 'עם לבן גרתי' – 'ותרי"ג מצות שמרתי', הינו כי על־ידי תרי"ג מצות שהם כלליות התורה שכוללת כל השכליות וההמתקות של כל הצמצומים שבעולם, על־ידי־זה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה - שזכה לברר ולהמתיק כל מין ומין לבדו על־ידי השכל הפרטי השיך לו, שכלול בהתורה הקדושה כנ"ל. ועל־כן התחיל משור וחמור, כמו שכתוב: ויהי לי שור וחמור וכו', כי שם עקר הברור כנ"ל.

ועל־כן כששלח יעקב הדורון לעשו מכל מין ומין בהמה, נתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו (בראשית לב, יז), להודיע לעשו, שאינו עובר חס ושלום על אסור כלאי בהמה, ואצלו כל מין ומין מברר לבדו, שעל־ידי־זה כל מין ומין בהמה נמתק על־ידי השכל השיך לו, שעל־ידי־זה נתבטל זהמת הנחש, שמשם אחיזת עשו וישמעאל, על־כן בודאי יהיה עשו נכנע תחתיו.

וזה שכתוב בשבת (שמות כג, יב): "למען ינוח שורך וחמרך". 'שורך וחמורך' דיקא, כי שבת הוא בחינת שכל הכולל, בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה, כי שבת הוא 'רעוא דרעוין', בחינת קדשי קדשים, כמו שכתוב (שם לא, יד): "כי קדש היא לכם". כי בשבת נתנה תורה (שבת פו:), שהיא נפקת מחכמה עלאה, משכל הכולל, כנ"ל, ועל־כן בשבת נתבטלין כל הל"ט מלאכות. ועל־כן בכל עת שהזהירן על מלאכת המשכן - הזהירן מתחלה על שבת, כי עקר תקון וזכוך הל"ט מלאכות שזה בחינת מלאכת המשכן, הוא על־ידי שבת שהוא קדשי קדשים ששם נכללין כל השכליות וכל הצמצומים, ושם נתבטלין כל המלאכות בשרשן העליון. ועל־כן הזהירה התורה על שביתת בהמה בשבת וכללם כלם בשור וחמור, כי צריכין בשבת לתן ניחא להבהמה מכל מלאכה, כדי שעל־ידי־זה יהיה נמתק המלאכה והצמצום שהוא בחינת בהמה כנ"ל על־ידי בטול המלאכה של שבת, שעל־ידי־זה הם עולין ונכללין בבחינת שבת שהיא ניחא לכלא, ששם נתבטלין כל המלאכות וכל הצמצומים לגמרי, ושם נמתקין כלם, עד שזוכין להמשיך הקדשה של שבת גם על ששת ימי החל לקדש כל הל"ט מלאכות, כי על־ידי קדשת שבת בחינת קדשי קדשים וכו' כנ"ל, על־ידי־זה נמתקין כלם ונתבררים בבחינת ל"ט מלאכות המשכן, וכנ"ל.

ועל־כן כללה התורה כל הבהמות בשור וחמור, כי שם עקר הברור מזהמת הנחש שהם עשו וישמעאל, שהם בחינת שור וחמור - תרי זינא בישא. ועל־ידי קדשה של שבת, על־ידי שנותנין ניחא מל"ט מלאכות אפלו לבהמה בשבת, על־ידי־זה נתבטל אחיזת הסטרא אחרא אפלו משור וחמור, ואזי השור וחמור נכללין בקדשת שבת, בבחינת 'למען ינוח שורך וחמרך כמוך'. 'כמוך' דיקא, שיהיה נכלל בהמה באדם, שיהיה נמתק כל צמצום וצמצום שהוא בהמה על־ידי השכל השיך לו שהוא בחינת אדם כנ"ל: