# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/1/

וזה בחינת אסור כלאי בהמה, שאסור לעשות מלאכה בשני מיני בהמה וחיה. כי כל מין ומין הוא בחינת פעלה משנה, ואנו צריכים להאמין שכל המינים המשנים זה מזה שהם בחינת פעלות משתנות, כלם נמשכין מאחד הפשוט יתברך, ואף־על־פי שבדעת אי אפשר להבין זאת כמבאר לעיל, שזה כנגד שכל האנושי, אף־על־פי־כן אנו צריכים להשליך שכלנו ודעתנו, ולידע האמת שאין בכח שכלנו להבין פלאי בריותיו, רק לסמך על אמונה, ולהאמין בהאמת באמונה שלמה, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך. ולאמונה זאת זוכין על־ידי שבת, הינו על־ידי שממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל וכו', כנ"ל בהתורה הנ"ל.

ועל־כן אסור לעשות מלאכה בשני מינים ביחד, כי כל הל"ט מלאכות הם עובדין דחל, בחינת ששת ימי המעשה, אבל בשבת בטלין כל המלאכות, ועקר אחיזת העצבות שבששת ימי החל בהל"ט מלאכות שהם בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם", בחינת "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יז). וצריכין לקדש הל"ט מלאכות בחינת ששת ימי החל על־ידי קדשת שבת, להמשיך הקדשה והשמחה של שבת על כל ששת ימי החל, הינו על כל הל"ט מלאכות, לבררם מזהמת הנחש מעצבות מבחינת 'בעצבון תאכלנה', כי מי שזוכה לקדש את עצמו כראוי, אזי אפלו כשעושה איזה מלאכה מהל"ט מלאכות בחל הוא גם כן בקדשה ובטהרה בבחינת קדשת שבת, כמבאר בהתורה "מרכבת פרעה וחילו" (סימן לח). ועקר קדשת הל"ט מלאכות בחל הוא על־ידי שממשיכין עליהם הקדשה והשמחה של שבת, שעל־ידי־זה נתגלה, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, שזאת הבחינה יקרה מאד, כי אי אפשר להבין זאת בשכל אנושי, רק על־ידי אמונה שזוכין על־ידי שממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל, כנ"ל.

וזה בחינת אסור כלאים, שאסור לערב שני מינים יחד כדי שלא להגביר בחינת פעלות משתנות ביותר, עד שלא יהיה באפשרי לגלות שהם נמשכין מאחד הפשוט, כי גם עתה בחינה זאת יקרה מאד, כי הוא כנגד שכל האנושי, שפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט כנ"ל, אבל השם־יתברך ברא כל מין ומין בחכמה נפלאה, שדיקא על ידו יוכל להתגלות אחדותו הפשוט. אף־על־פי שכל מין ומין משנה מחברו, אף־על־פי־כן - דיקא על־ידי־זה רואין גבורותיו ונפלאותיו עד אין חקר, שברא בריות משנות כאלה, שכל אחד ואחד משנה מאד מחברו. וכלם נמשכין מאחדותו הפשוט יתברך ויתעלה. כי כל הברואים לא נבראו אלא כדי לידע ולהכיר אותו יתברך על־ידי־זה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בא מב.): 'בגין דישתמודעין ליה', כי השם־יתברך המשיך כל מין ומין שברא מאחדותו הפשוט, ונתן בכל אחד ואחד כח כזה, שדיקא על־ידי המינים האלו המשנים זה מזה שהם פעלות משתנות, דיקא על ידם יכירו וידעו אחדותו הפשוט יתברך וידעו כח גבורותיו ונפלאותיו, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "מה רבו מעשיך ה'" וכו'.

אבל אי אפשר לידע ולהאמין, שהפעלות משתנות נמשכין ממנו יתברך, כי אם כששומרין סדר הבריאה שיהיה כל מין ומין לבדו. אבל כשמערבין כלאים חס ושלום - משנין סדרי בראשית ומגבירין בחינת הפעלות משתנות יותר מדאי, על־ידי שמערבין שני מינים משנים יחד עד שנאחז בהם הסטרא אחרא והקלפות שאחיזתן מתערובות וכלאים, שהוא בחינת "עץ הדעת טוב ורע", עד שאי אפשר לגלות אחדותו הפשוט מתוך אלו הפעלות משתנות שנתערבו ביחד, שלא כסדר מעשה בראשית, כי אי אפשר לשום פעלה משנה שיחזר ויכלל באחדות הפשוט, כי אם דרך השביל והצנור שנמשך דרך שם משרשו מאחד הפשוט, ואז נתגלה על ידו דיקא בחינת אחדות הפשוט. אבל כשמשנין סדרי בראשית חס ושלום על־ידי כלאים ותערובות - נתערבב הדרך והסדר עד שאי אפשר שיעלה לשרשו לכלל באחד הפשוט, ואז חיותו רק דרך הקלפות והסטרא אחרא שהם בחינת כפירות. ואז מתגברים השנויים ביותר, עד שאי אפשר לגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות, שזה עקר תקון כל העולמות וכנ"ל.

ועל־כן עקר אסור כלאים הוא בשעת מלאכה, כי אז בשעת מלאכה צריכין לזהר ביותר להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל, כדי לברר הל"ט מלאכות מזהמת הנחש, מעץ הדעת טוב ורע, מעצבות, מבחינת 'בעצבון תאכלנה' כנ"ל. וקדשת שבת הוא בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל. וכשמערב כלאים בשעת מלאכה הוא פוגם בבחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, שזהו בחינת קדשת שבת. ועל־כן האסור בשעת מלאכה דיקא, כי אז צריכין להמשיך קדשת שבת כנ"ל: