# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/10/

וזה בחינת שמונת ימי חנכה, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל, ש נר חנכה הוא בחינת אור האמת שמאיר ברבוע הדבור, הינו שעל־ידי תודה והודאה בחינת הלכות זוכין שיאירו שלשת קוי האמת בארבעה חלקי הדבור, שזהו בחינת לשון הקדש שמקשר לשבת, שעל־ידי־זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל וכו', שעל־ידי־זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו', עין שם היטב.

וזה בחינת שמונת ימי חנכה, כי שבעה ימים הם כנגד שלשה קוי האמת שמאירין בארבעה חלקי הדבור. ואז זוכין להמשיך השמחה של שבת לימי החל, שזה עקר בחינת חנכה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזה בחינת יום השמיני שנקרא 'זאת חנכה', כי אז דיקא ביום השמיני נשלם התקון של חנכה על־ידי שהמשכנו הארת שלשה קוי האמת בארבעה חלקי הדבור בשבעה ימים הראשונים, שעל־ידי־זה זכינו להמשיך השמחה של שבת לימי החל, שזהו בחינת יום השמיני, בחינת 'זאת חנכה'.

כי שלשת קוי האמת שמאירין בארבעה חלקי הדבור, שזהו בחינת (תהלים נ, א): "אל אלהים ה' דבר" - זה בחינת שלשה אבות אברהם יצחק יעקב, שהם בחינת שלשה קוי האמת, בחינת אל אלהים ה', כידוע, שכלם כלולים ביעקב. כי יעקב כלול מכל השלשה אבות, כידוע (זהר חלק א' רסד.), כי ביעקב נשלם האמת בשלמות, בבחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב". כי אברהם - איש החסד, זה בחינת תפלה שהיא בחינת חסד, כי עקר התפלה רחמים ותחנונים (אבות ב, יג), שיתן לנו השם־יתברך נדבת חסד, כי אברהם הוא הראשון שהתחיל להאיר דרך התפלה בעולם, כי כל התחלת עבודתו היה על־ידי תפלה, כמובן בדברי רבנו ז"ל (סימן טו ועוד). יצחק - הוא בחינת תורה, בחינת (מכות כד.): 'תורה מפי הגבורה נתנה', בחינת גבורת יצחק, בחינת קול השופר של מתן תורה, שהוא שופר של אילו של יצחק, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה טז.). יעקב - הוא בחינת תקון האמת של שדוכים, כי עקר תקון השדוך והזווג שהוא תקון הברית, שבו תלוי הכל זכה יעקב בשלמות. כי אברהם ויצחק אף־על־פי שזכו לזווגם האמתי להתחבר עם האמהות הקדושות, אף־על־פי־כן עדין לא נשלם ונמשך תקון האמת של השדוכים, מחמת שאברהם הכרח לשא הגר ויצא ממנו ישמעאל. ויצחק, אף־על־פי שלא נשא שפחה, אף־על־פי־כן יצא ממנו עשו, על־כן עדין לא נשלם תקון השדוך והזווג בשלמות. אבל יעקב היתה מטתו שלמה בלי פסול, על־כן הוא זכה להמשיך תקון האמת של השדוכים בשלמות.

נמצא, ששלשה אבות הם בחינת שלשת קוי האמת, והם מאירים בארבעה חלקי הדבור, שהם בחינת ארבע אמהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, שהם בחינת שלמות הדבור, כי "אשה יראת ה'" היא בחינת הדבור של לשון הקדש בחינת חוה־אשה, כמו שמבאר בהתורה 'תפלה לחבקוק' (בסימן יט), עין שם. כי זה ידוע, שכל האמהות היו התקון של חוה, הינו תקון הדבור של לשון הקדש שפגמה חוה. והשלשה אבות וארבע אמהות תקנו זאת, כי זכו להאיר שלשה קוי האמת בארבעה חלקי הדבור, שעל־ידי־זה נתתקן הדבור של לשון הקדש בשלמות, כנ"ל: