# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/14/

והנה מבאר שם בכונות, ש השם 'נחל' הנ"ל עם הכולל גימטריה 'דם אדם', עין שם. והוא גם כן גימטריה 'חנוכה', הינו מה שכתוב בהתורה הנ"ל, שעקר בחינת חנכה נמשך מבחינת תודה והודאה שהוא שעשוע עולם הבא, ומבאר שם שהתודה נקראת 'הלכה' על שם תהלוכת הדמים שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה, כי בעת הצרה חס ושלום הדמים שוטפין על הלב וכו', ואחר־כך כשיוצאין מהצרה הולכין הדמים כסדר וכו', וזהו בחינת הלכות, בחינת חסד וכו', ועל־ידי־זה מאיר האמת ברבוע הדבור וכו', כי בתחלה היה בבחינת (משלי כט, י): "אנשי דמים ישנאו תם" וכו', עין שם, הינו בחינת כונות הנ"ל, שצריכין לכון בחנכה להבליע הדם והחיות באיברים שילכו הדמים כסדר, שזהו עקר תקון הצרה, שהוא בחינת תודה הלכה, שעל־ידי־זה מאיר האמת וכו' כנ"ל. והארת האמת ברבוע הדבור - זה בחינת הדלקת נר חנכה אצל פתח הבית, כמו שמבאר שם, שזהו נמשך מבחינת תודה־הלכה מבחינת תהלוכות הדמים כסדר שנמשך משם 'נחל' הנ"ל, שזכינו על־ידי בחינת נ' פשנו ח' כתה ל' ה' - מה שקוינו תמיד לה' וצעקנו והתפללנו אליו, שעל־ידי־זה נצלנו מכל הצרות כנ"ל. והארת האמת הוא בשלשה קוין, שהם בחינת (תהלים נ, א): "אל אלהים ה'", שהם בחינת תורה ותפלה ושדוכים. וזה עקר כונת ההדלקה של נר חנכה להאיר האמת וכו', כנ"ל.

וזה בחינת מה שמבאר בכונות - שצריכין לכון בכל יום למלוי אחד של 'אהיה' ולכון 'אהיה' פעמים 'אהיה' בגימטריה 'אמת', ובכל יום ממשיכין מלוי אחד של 'אהיה' פעמים 'אהיה' שהוא בגימטריה 'אמת'. עין שם. והם שמונה תקונים הראשונים של תליסר מכילן דרחמי, עין שם. הינו כנ"ל, שעקר האור המאיר ומדליק נר חנכה הוא אור האמת, בחינת 'אהיה' פעמים 'אהיה' בגימטריה 'אמת', שצריכין לכון בכל יום משמונת ימי חנכה. [וזה הענין של שמונה פעמים 'אמת', שמענו מפיו הקדוש בעצמו, אחר שאמר התורה הנ"ל, שדבר מזה לענין התורה הנ"ל].

ואלו השמונה פעמים 'אמת' המאירים בשמונת ימי חנכה שהם שמונה מלואים של 'אהיה', כמבאר שם בכונות, השמונה מלואים בבאור אלו השמונה מלואים - עקרם ושרשם הם שלשה מלואי 'אהיה' כידוע, שהם קס"א, קנ"א, קמ"ג, שהם 'אהיה' ביודין, בההין, באלפין, כידוע, שעקר מלואי 'אהיה' הם שלשה הנ"ל, ושארי המלואים הם מצרפים מהם, כמבאר למעין שם.

ואלו השלשה מלואי 'אהיה', שהם שרש הכל - הם בחינת שלשת קוי האמת הנ"ל, כי 'אמת' הוא 'אהיה' פעמים 'אהיה' כנ"ל, הינו כי השלשה מלואים הם: מלוי א' ביודין שהוא בבחינת חסד - זה בחינת תפלה שהיא בבחינת חסד כנ"ל, כי תפלה בחינת יוד, כי עקר שלמות התפלה הוא במנין עשרה. מלוי ב' בההין שהוא בחינת גבורה - זה בחינת תורה שנתנה מפי הגבורה כנ"ל, כי התורה בחינת ה', בחינת חמשה חמשי תורה. מלוי ג' באלפין, זה בחינת רחמים, בחינת יעקב, בחינת שדוכים וזווגים, כי אלף הוא בחינת אדם, כי 'לית אדם בלא אלף' [כמו שאיתא בתקוני זהר (בהקדמה דף ז'), שזהו בחינת שם 'מה', שהוא הויה במלוי אלפין בגימטריה 'אדם'], שזהו בחינת תקון השדוכים והזווגים דקדשה. כי עקר החבור דקדשה כדי להשלים צלם אלהים שהוא בחינת אדם, שאינו נשלם כי אם על־ידי חבור איש ואשה בקדשה ובטהרה כראוי, כמו שכתוב (בראשית ה, ב): "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם", וכתיב (שם א, כז): "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם".

ועל־כן מברכין בשעת החפה: אשר יצר את האדם בצלמו, וחותמין: יוצר האדם. כי כל זמן שאין חבור - אין נשלם קומת האדם שהוא צלם אלהים. ועל־כן יעקב שזכה למטה שלמה, לתכלית קדשת תקון השדוכים כנ"ל, על־כן הוא עקר בחינת אדם שבמרכבה שהוא צורתו של יעקב, כידוע. ועל־כן המלוי באלפין שהוא בחינות אדם, הוא בחינת תקון השדוכים והזווגים דקדשה כנ"ל.

וכל התקונים נמשכין מתליסר מכילין דרחמי, כמו שמבאר שם. הינו כי עקר בחינת חנכה על־ידי בחינת תודה הודאה, על־ידי שנצלנו מן הצרות כנ"ל, שזה נמשך מתליסר מכילין דרחמי, שמשם עקר הישועה מכל הצרות, על־ידי שהוא יתברך מעורר רחמיו המרבים, שהם בחינת תליסר מכילין דרחמי, שעל־ידי־זה מושיע לנו בכל צרותינו, שאז מביאין תודה שזהו בחינת חנכה כנ"ל. ושלש עשרה מכילין דרחמי, הם בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שמשם כל ההלכות מתבררין. הינו כנ"ל, שתודה היא בחינת הלכה, בחינת חסד, הינו שעל־ידי למוד הלכות שנמשכין משלש עשרה מדות וכו', מעוררין שלש עשרה מדות של רחמים, שעל־ידי־זה השם־יתברך מרחם עלינו ומושיע לנו מכל צרותינו, שעל־ידי־זה מביאין תודה. ועל־כן תודה היא בחינת הלכה, שזהו בחינת חנכה כנ"ל.

ומחמת זה בעצמו נקראין ההלכות 'חסד', מחמת שעל ידם מעוררין שלש עשרה מכילין דרחמי, שמשם עקר החסד והרחמים, ומשם כל הישועות והנסים והנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה, ואשר הוא עושה גם עתה עמנו בכל שנה ושנה בכל דור ודור ובכל יום ובכל עת ובכל שעה, שכל זה הוא בחינת תודה והודאה, בחינת חנכה, כנ"ל.

ועקר כלל כונות הדלקת נר חנכה הוא להמשיך האור הגדול והנורא מכל השלשה יחודים שהם: יחוד 'הויה אהיה', 'הויה אלהים', 'הויה אדני', שהם בגימטריה 'נר', ששרשם ועקרם נמשך מהיחוד העליון שהוא 'הויה אהיה', שהוא בבחינת בינה, עלמא דאתי, להמשיך כל האורות האלו גם למטה, לבחינת מלכות, כשהיא למטה במקומה, שאפלו כשיורדת בעולמות התחתונים בבריאה־יצירה־עשיה לתת טרף לביתה - יהיה נמשך עליה גם כן הארה מאורות הגדולים האלו. כי בשבת קדש שמדליקין נר שבת בכניסת שבת, אז המלכות עולה בעליות גדולות למעלה למעלה, ואז מקבלת אורות אלו למעלה.

אבל זהו החדוש של הנס של חנכה, שאנו זוכין בחנכה להמשיך אורות הנוראים האלו למלכות למטה במקומה בבחינת נצח־הוד־יסוד, בחינת רגלין, עין שם בכונות היטב היטב, ותבין שזהו קטב כלל הכונות, הינו שכל כונות של חנכה הוא - להדליק ולהאיר האור על־ידי כל בחינות התקונים המבארין בהתורה הנ"ל, שהם בחינת כל הכונות האר"י ז"ל, והכל כדי לזכות להמשיך הקדשה והאור והשמחה של שבת גם בימי החל, שזהו בחינת שהמלכות גם למטה במקומה, דהינו בימי החל שאינו עולה כמו בשבת ויום טוב, גם אז תקבל כל ההארות הגדולות הנ"ל, שהם בחינת השלשה יחודים הנ"ל שהם בגימטריה 'נר' - שהם בחינת קדשת ואור של שבת וכנ"ל. והעקר כדי לגלות אחדות הפשוט, לידע ולהודיע ולהודע שהוא היוצר, הוא הבורא יתברך שמו, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך שמו, שזהו בחינת "ה' הוא האלהים", כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם.

וזה בחינת שלשה היחודים הנ"ל שהם בגימטריה 'נר' שהם יחוד 'הויה אהיה' ו 'הויה אלהים' ו 'הויה אדני', שאלו השלשה יחודים הם על־ידי ע"ב, ס"ג, מ"ה שהוא גימטריה 'להדליק' עם הכולל, כמבאר בכונות, עין שם. והעקר נמשך מיחוד העליון שהוא הויה ד ע"ב ו אהיה ד קס"א שהם גימטריה 'רגל' וכו', עין שם בכונות. הינו כי על־ידי תודה והודאה שזוכין בחנכה, על־ידי גדל הנס שעשה השם־יתברך עמנו אז, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת הלכות, בחינת חסד, על־ידי־זה מאיר האמת וכו'. וזה בחינת יחוד העליון 'הויה אהיה'. כי 'אהיה' בחינת אמת שהוא גימטריה 'אהיה' פעמים 'אהיה' כנ"ל. וזה האמת מאיר משם הויה שהוא שם העצם, שכל המשכת של כל התקונים נמשכין מזה השם, שכולל הכל מראש ועד סוף כידוע. וזה בחינת הויה דע"ב שהוא גבה מהכל, שהוא בבחינת כתר (עץ חיים, שער ה, פרק א), שמשם כל החסד והרחמים להנצל מכל הצרות. ועל־כן ע"ב בגימטריה 'חסד', כי שם כל השלש עשרה מכילין דרחמי (שם שער לט, דרוש ה), ועל־כן שם עקר התודה וההודאה, כי משם כל הישועות. נמצא, ששם ע"ב שהוא גימטריה 'חסד' הוא בבחינת תודה והודאה שמשם מאיר האמת שהוא בחינת 'אהיה' כנ"ל. וזהו בחינת יחוד 'הויה אהיה' שהוא יחוד הראשון הנ"ל, והאמת מאיר ברבוע הדבור. וזה בחינת יחוד 'הויה אדני', כי 'אדני' הוא בחינת הדבור, כמו שכתוב (תהלים נא, יז): "אדני שפתי תפתח". וארבע אותיות שבשם 'אדני', הם בחינת רבוע הדבור, שהם בחינת ארבע מחנות שכינה, בחינת ארבעה דגלים, שהם שנים עשר שבטים בני יעקב, שהוא בחינת אמת שנחלקו לארבעה דגלים, וכל אחד משלשה שבטים, שזהו בחינת שם אדני הנ"ל, שהוא ארבע אותיות, וכל אות ואות במלואו שלש אותיות כזה: אלף דלת וכו', כידוע. ושם 'הויה' במלוי 'מה' זה בחינת 'אמת', כי שם 'מה' ו'אהיה' הם בבחינה אחת, כי מהאלף שבשם 'מה' יוצא שם 'אהיה' כמובא בכונות, ו'אהיה' בחינת 'אמת' כנ"ל. גם 'מה' גימטריה 'אדם' שהוא בחינת 'יעקב', שהוא אדם שבמרכבה כנ"ל. ויעקב בחינת אמת כנ"ל.

ועל־כן האמת שמאיר ברבוע הדבור - זה בחינת יחוד 'הויה' דמ"ה ו 'אדני' כנ"ל. וזה היחוד הוא למטה בבחינת נצח־הוד־יסוד, בחינת רגלין, כמו שמבאר שם, והוא נמשך מיחוד העליון 'הויה אהיה' שהוא גימטריה 'רגל', שהוא בחינת תודה והודאה, שמשם מאיר האמת כנ"ל, ועל־ידי הארת האמת ברבוע הדבור, על־ידי־זה נמשך קדשת שבת לימי החל, ונתגלה שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך כנ"ל.

וזהו בחינת יחוד 'הויה אלהים' הנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת (תהלים ק, ג): "דעו כי ה' הוא האלהים" כנ"ל. ועל־כן זה היחוד בבחינת חסד־גבורה־תפארת שהוא בחינת ידים, שהוא כלי המעשה של כל הפעלות שברא השם־יתברך בששת ימי בראשית, כמו שכתוב (ישעיה מח, יג): "אף ידי יסדה ארץ וימיני" וכו'. ועל־כן שם צריכין לגלות כי "ה' הוא האלהים", שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, שזהו בחינת יחוד 'ה' אלהים', כנ"ל: