# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/2/

וזה שהזכירה תורה שור וחמור דיקא, אף־על־פי שבאמת כל שני מינים אסורים. כי שור וחמור הם בחינת קלפת עשו וישמעאל, כמובא. ועשו וישמעאל הם זהמת הנחש שהם ההפך מלשון הקדש שמקשר לשבת, שעל ידו ממשיכין קדשת שבת וכו', שעל־ידי־זה נתגלה אחדות הפשוט וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. כי עשו וישמעאל הם בחינת השבעים אמות, שהם שבעים לשונות הפך לשון הקדש, כי כל השבעים אמות כלולין בעשו וישמעאל, כמו שמבאר בתורה "רבי יוחנן משתעי" (בסימן טז) שכל העכו"ם נכללים בשתי אמות שהן עשו וישמעאל. ושבעים אמות הם השבעים לשונות שהם ההפך מלשון הקדש, שהוא שיך רק לישראל, אשר על־ידי־זה בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל הלשונות [כמובא במקום אחר (ב סימן יט)].

נמצא, שעשו וישמעאל שהם כלליות השבעים לשונות, הם ההפך מלשון הקדש שמקשר לשבת, כי הם בחינת זהמת הנחש זהמת הל"ט מלאכות השולטין בימי החל כשאין מקדשין אותם על־ידי המשכת קדשת שבת לתוך ימי החל כנ"ל, כי אי אפשר להמשיך קדשת שבת לימי החל, כי אם על־ידי לשון הקדש שמקשר לשבת, שזוכין אליו על־ידי האמת שמאיר בהדבור וכו'.

ועשו וישמעאל הם הפך ה'אמת ליעקב' (מיכה ז, כ), כי הם בחינת "אנשי דמים ישנאו תם" (משלי כט, י) המזכר שם בהתורה הנ"ל, כי הם 'אנשי דמים' בודאי, כי עשו הוא אדמוני מלא דם, ונאמר בו "והוא עיף" – 'מן הרציחה' (בראשית רבה סג, יב). וכן ישמעאל נאמר בו (בראשית כא, ט): "ותרא שרה את בן הגר מצחק", ופרש רש"י על שפיכת דמים גם כן. ועל־כן הם הפך האמת, כי עליהם נאמר (תהלים קמד, ח): "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר", כי הם ההפך מבחינת תודה הלכה, בחינת שעשוע עולם הבא, שהוא בחינת חסד לאברהם, כי הם בחינת הסיגים והפסלת, בחינת תקפא דדינא קשיא, בחינת מץ ותבן, שמשם הקשיות החופין על ההלכה שאינם מניחין לברר ההלכה, כמובן בתקונים (דף יא:), כי הם אינם בוחרים בעולם הבא שהוא בחינת תודה הלכה, כי בחרו לחלקם העולם הזה שמלא עצבות ויגונות, כמו שכתוב (תהלים קט, יז): "ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו".

נמצא שעשו וישמעאל הם בהפך מכל הבחינות הנאמרים בהתורה הזאת, שעל ידם זוכין להמשיך קדשת שבת לתוך ששת ימי החל, לגלות אחדות הפשוט יתברך וכו'. ועל־כן הזכירה התורה אסור כלאי בהמה על שם תערבת שור וחמור, שהם בחינת התחברות תרי זינא בישא שהם עשו וישמעאל, כמובא בזהר (תקוני זהר קמז:) ובכתבים (פרי עץ חיים עולם העשיה פרק ג), להורות, שעל־ידי כלאי בהמה שמחברין שני מיני בעלי חיים בשעת עשית איזה מלאכה מל"ט מלאכות, על־ידי־זה פוגמין בבחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל, כי גורמין שמתחברין חס ושלום תרי זינא בישא, שהם שור וחמור דקלפה, שהם בחינת עשו וישמעאל, שהם ההפך מכל הבחינות הנ"ל, שעל ידם נתגלה אחדות הפשוט, כי עשו וישמעאל הם ההפך מכל זה כנ"ל, שזהו בעצמו בחינת הפגם שגורמין על־ידי התחברות שני מינים בשעת מלאכה, כנ"ל: