# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/3/

ועל־כן נאמר בשבת (שמות כג, יב): "למען ינוח שורך וחמרך" וכו'. שור וחמור דיקא. אף־על־פי שלענין דין שביתת בהמה מצוים על שביתת כל הבהמות והחיות, רק עקר המצוה כדי להמשיך שביתה וניחא על בחינת שור וחמור, להכניע מהם אחיזת שור וחמור דקלפה, שהם בחינת עשו וישמעאל, שהם עקר זהמת הנחש הנאחז בימי החל בהל"ט מלאכות כנ"ל.

ועל־כן יעקב שזכה להכניע קלפת עשו וישמעאל, כי היה מטתו שלמה, על־כן נאמר בו (בראשית לב, ו): "ויהי לי שור וחמור", כמובא (תקוני זהר קמז:). כי יעקב הוא עקר האמת המבאר בהתורה הזאת, בחינת "תתן אמת ליעקב", כי יעקב זכה לכל שלשת קוי האמת שהם - תפלה ותורה ושדוכים, כי נאמר בו (בראשית כח, יא): "ויפגע במקום" וכו', והוא העלה את התפלה בשלמות לבחינת בית, כי 'יעקב קראו בית' (כמבאר בהתורה "משפטים" בסימן י), וזכה לתורה, כמו שכתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". וכמו שכתוב (בראשית לב, ה): "עם לבן גרתי" – 'ותרי"ג מצות שמרתי'. וזכה לשדוכים אמתיים דקדשה, כי זכה להשתדך עם זווגיו האמתיים שהם רחל ולאה וכו', שעל ידם העמיד מטה שלמה בלי פסלת שמהם יצאו כל בית ישראל.

ועל־כן שמר יעקב את השבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה עט, ו), הינו כנ"ל בהתורה הנ"ל. ועל־כן עקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות היה על־ידי יעקב, שזכה להעמיד שנים עשר שבטים, שכל אחד ואחד היה לו דעה מיחדת, כי כל אחד מהשבטים היה גון מיחד כפי גון אבנו שבחשן, הינו בחינת פעלה משנה מחברו, וכלם כאחד נכללו בדעה אחד ואמרו בפה אחד בשעת הסתלקות יעקב: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו, ד), שזה עקר שלמות התגלות אחדות הפשוט - כשרבים מסכימים לדעה אחת, כמבאר בהתורה הזאת, שזהו בחינת הלכה כרבים, עין שם.

כי אברהם ויצחק שבימיהם לא נתברר בשלמות עדין קדשת ישראל, על־כן לא זכה כל אחד להעמיד כי אם בן אחד בקדשת ישראל, דהינו אברהם העמיד יצחק לבדו, ויצחק את יעקב לבדו. ובן השני שהיה לאברהם שהיה לו דעה משנה בודאי, כי אין דומה דעת אדם אחד לחברו. ותכף שהגיע האמונה לשני דעות - נאחז זהמת הנחש בישמעאל שהיה בחינת פעלה משנה, דעה משנה, מיצחק, עד שלא זכה להפך דעתו המשנה להכלל באחדות הפשוט. וכן עשו שהיה משנה מיעקב לא זכה להכלל עם יעקב בדעה אחת לענין עקר יסוד האמונה הקדושה, כי אז לא נתבררה הזהמא בשלמות עד שיתגלה בשלמות בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משנות, דהינו שכל השנוי דעות יסכימו על עקר יסוד האמת והאמונה - להאמין שכל הפעלות משתנות וכל השנוי דעות שבעולם כלם נמשכין מאחד הפשוט. אבל יעקב זכה לזה בשלמות, כי זכה להעמיד בנים הרבה שנים עשר שבטים שכל אחד היה לו דעה משנה, כי היה בחינת גון מיחד בחינת פעלה משנה. ואף־על־פי־כן לענין יסוד האמונה כלם הסכימו לדעה אחת ואמרו בפה אחד 'שמע ישראל וכו' ה' אחד'. שזהו עקר שלמות התגלות אחדות הפשוט - כשרבים שמשנים בדעותיהם מסכימים לדעה אחת, כנ"ל.

ועל־כן זכה יעקב להכניע קלפת עשו וישמעאל לגמרי. ועל־כן נאמר בו (בראשית לב, ו): "ויהי לי שור וחמור". כי זכה להכניע הקלפות הנאחזים בשור וחמור, ולהכניס גם בחינת השור והחמור תחת יד הקדשה, כי יעקב נשמר מכלאים - שלא לחבר שני מינים ביחד, כמו שכתוב שם בפרשה בהדורון ששלח לעשו (בראשית לב, יז): "ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו" וכו', להורות שנזהר מכלאים, כמובא, הינו כנ"ל: