# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/5/

וזה בחינת מה שצריכין להמשיך השמחה והקדשה של שבת לששת ימי החל, המבאר שם בסוף התורה הנ"ל, כי מבאר שם, שעל־ידי תודה־הלכה זוכין שיאירו שלשת קוי האמת ברבוע הדבור וכו', שעל־ידי־זה זוכין להמשיך הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל וכו', עין שם. הינו כי תודה מביאין כשיוצאין מהצרה, כמו שמבאר שם, והתודה היא בחינת שעשוע עולם הבא כמו שמבאר שם. כי לעתיד יהיה כלו תודה והודאה לשמו יתברך, כי אז יתבטלו כל צרות העולם הזה, ויהיה כלו טוב, ויעסקו רק בבחינת תודה - להודות ולהלל לשמו יתברך, אבל צריכין להמשיך קדשת העולם הבא גם בהעולם הזה, שזהו בחינת להמשיך קדשת שבת לימי החל.

כי שבת בחינת עולם הבא שכלו טוב, וימי החל הוא בחינת העולם הזה שמלא יסורים וצרות רחמנא לצלן, כמו שכתוב (איוב ה, ז): "אדם לעמל יולד", וכתיב (שם ב, כג): 'גם כל ימיו כעס ומכאובות'. אבל השם־יתברך חפץ בקיום העולם, וממתיק ומבטל בכל פעם יסורי וצרות העולם הזה בחסדו וטובו וישועתו שמתנהג עמנו בכל יום ויום, וצריכין להסתכל על זה היטב על כל הטובות שגמל עמנו, ולהביא תודה והודאה על זה כנ"ל.

וזה בחינת שממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל, הינו הקדשה והשמחה של עולם הבא שהוא כלו שבת, שאז עקר התודה וההודאה, ימשיכו גם בעולם הזה גם בעת צרה, שאפלו בעת צרה חס ושלום יסתכלו על הטובות שעשה השם־יתברך עמנו עד הנה, וגם בהצרה בעצמה בודאי יש איזהו הרחבה כשמסתכלין היטב, כמו שמבאר אדמו"ר ז"ל על פסוק "בצר הרחבת לי" (בסימן קצה), עין שם היטב. ועל־ידי־זה צריכין להביא תודה להודות ולהלל לשמו יתברך על העבר, ועל־ידי־זה יכולין לקרותו ולצעק אליו על להבא כנ"ל. וזה בחינת "לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא" (תהלים קטז), הינו כנ"ל: