# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/7/

וזה בחינת מזמור 'הודו' (תהלים פרק קז) שאומרים בכניסת שבת, שמדבר מארבעה צריכין להודות, שכולל כל הצרות שעוברין על האדם, שכלם כלולין באלו הארבעה, כמבאר במקום אחר. ועקר הוא צרות הנפש, דהינו כל העליות וירידות שעוברין על כל אדם מקטן ועד גדול לפי דעת ערכו ומדרגתו, שהכל כלול במזמור הזה, כמובן בספרים (סימן קסג). ועל כל אלו הצרות בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש, צריכין לצעק מאד מאד בכל פעם להשם־יתברך קול גדול ולא יסף, וכמבאר במזמור זה "ויצעקו" וכו'. אך קדם כל הצעקות מקדים ומתחיל תחלה תכף בהתחלת המזמור: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, לידע ולהודיע ולהורות, שכך הוא דרך הצעקה על כל הצרות רחמנא לצלן, שבתחלה תכף צריכין להודות לה' על העבר, ולהיות בטוח שהוא יתברך שומע תפלת כל פה ויושיע אותו תמיד על־ידי צעקתו, ואז דיקא 'ויצעקו', 'ויצעקו' וכו', כי אז דיקא על־ידי בחינת הודו לה' וכו', בחינת תודה שמביאין גם בעת הצרה על הטובות שלעבר ועל הטובות וההרחבות שבתוך הצרה עצמה, על־ידי־זה דיקא יכולין לצעק לה', ואז ממצקותיהם יושיעם, ואז יודו לה' חסדו ונפלאותיו, כי אחר־כך יזכו לצאת מהצרה לגמרי, ואז בודאי יביאו תודה בשלמות כראוי.

כי התודה שמביאין כשיוצאין מהצרה - זה בחינת שעשוע עולם הבא, כנ"ל בהתורה הנ"ל. והתודה והודאה שמודין להשם־יתברך על העבר וכו' גם בעת הצרה - זה בחינת שממשיכין הקדשה של שבת שהוא עולם הבא, שאז בטול הצרות, לתוך ימי החל, שהוא העולם הזה שהוא ימי צרה כנ"ל. כי העולם הזה מצד עצמו מלא צרות ויגונות רחמנא לצלן, כנ"ל, אבל השם־יתברך מרחיב עמנו גם בעת צרה, וגומל עמנו טובות נפלאות ונצחיות גם בזה העולם, ואנו מחיבים להודות לו גם בעת צרה כנ"ל, שזהו בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל כנ"ל. ועל־ידי־זה דיקא זוכין לצעק להשם־יתברך לצאת מהצרה לגמרי, ואז נזכה לבחינת תודה והודאה בשלמות, שזהו בחינת עולם הבא כנ"ל.

ועל־כן אומרים זה המזמור 'הודו' בכניסת שבת, כי אז אנו צריכין להמשיך קדשת שבת לימי החל, כדי שיכללו כל ששת ימי החל בקדשת שבת. על־כן אומרים זה המזמור 'הודו', שהוא ארבעה צריכין להודות, שהוא בחינה זאת - בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל לבטל העצבות והצער של ימי החל, בחינת 'בעצבון תאכלנה', להמשיך עליהם קדשת ושמחת שבת שהוא בחינת עולם הבא, שהוא בחינת תודה והודאה וכנ"ל. וכל זה אנו זוכין על־ידי ימי חנכה הקדושים שהם ימי הודאה, שאז ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם, הינו כנ"ל: