# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/574/64/8/

וזה גם כן בחינת (דברים כב, י): לא תחרש בשור ובחמר יחדו. כי שור וחמור הם תרי זינא בישא, בחינת עשו וישמעאל, שהם כלל כל העכו"ם, שהם כלל כל הגליות, כלל כל הצרות, כי עקר כל הצרות הם על־ידי הגליות - שאנו בגולה בין העכו"ם, שכלם כלולים בעשו וישמעאל שהם בחינת שור וחמור, והזהיר הכתוב שלא לערבם יחד על־ידי אסור תערבת כלאים, שלא לגרם חס ושלום לערב ולחבר הצרות יחד, שאז אי אפשר לסבלם חס ושלום, הינו שלא יגרם לבלבל דעתו חס ושלום, שידמה לו כאלו כל העולם נפל עליו [כמו שרגילין העולם לומר בעת צרה, חס ושלום], כאלו חס ושלום כל הצרות באו עליו חס ושלום בלי הרחבה כלל. והא בהא תליא, שמי שאומר כך חס ושלום ועל־ידי־זה נתעקם לבו מהשם־יתברך ואינו יכול לצעק אליו, אזי חס ושלום באמת נתרבין עליו הצרות רחמנא לצלן, כי 'כל הנמשך אחר צערו - הצער נמשך אחריו' חס ושלום, רק צריכין לתן רוח בדעתו למצא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמן ולהביא תודה והודאה בכל עת.

כי באמת בכל צרה שבעולם - יש בתוכה הרחבה, בחינת 'בצר הרחבת לי' כנ"ל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד.) על פסוק (איוב ל, כד): "אך לא בעי ישלח יד", וכתיב (תהלים עח, לח): "ולא יעיר כל חמתו", שזה בחינת (בראשית לב, יז): "ורוח תשימו בין עדר ובין עדר" הנאמר ביעקב אבינו, שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה עה, יג) על הצרות והגליות שכון יעקב, במה שלא ערב כלאים לתן רוח בין הצרות, שזהו בחינת "ורוח תשימו בין עדר ובין עדר" - בין צרה וצרה, בין גלות לגלות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, הינו כנ"ל. כי יעקב הכניע קלפת עשו וישמעאל שהם בחינת שור וחמור, בחינת "ויהי לי שור וחמור", הינו שהכניע הקלפות היונקין מהדינים והצרות - שהם רוצים לעקם את הלב בעת צרה, כאלו אפס תקוה חס ושלום, שזה עקר הצרה הגדולה ביותר מהצרות בעצמן, שזה עקר צער הגלות, מה שהעכו"ם המצרין מבזין ומחרפין אותנו ואומרים אין תקוה חס ושלום, כמו שכתוב (תהלים מב, יא): "ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך", וכתיב (שם מד, טז): "כל היום כלמתי נגדי" וכו', וכן הרבה.

וכל זה בבחינת התחברות קלפת עשו וישמעאל ביחד, שהם כלל כל הצרות והגליות כנ"ל. אבל יעקב אבינו הכניע אותם מישראל, וצוה לשמר שיהיה כל עדר ועדר לבדו - שלא לערב כלאים, שהם בחינת תערובות שור וחמור כנ"ל, רק לתת רוח בין עדר ובין עדר, לתן רוח בין הצרות, שאפלו בעת הצרה חס ושלום יסתכלו על הרוח וההרחבה שהשם־יתברך הרחיב עמו וגמל לו טובות מעודו, וגם בהצרה בעצמה מרחיב לו כנ"ל. ועל־ידי־זה יוכל לצעק להשם־יתברך, ויהי נצל לגמרי מכל הצרות בחסדו הגדול ונפלאותיו, כנ"ל: