# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/581/62/

לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדלים תעשה לך (דברים כב, יא-יב):

על־פי מה שמבאר רבנו ז"ל במאמר "תקעו" המדבר מאמונה (בלקוטי תנינא סימן ה). ואיתא שם, שכשמעלין ומתקנין האמונה הנפולה, על־ידי־זה נעשין גרים וכו', ואלו הגרים מכניסין גאוה לישראל, כי אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה:): "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" (ירמיה יג, יז) – 'מפני גאותן של ישראל שנתנה לאמות' וכו', עין שם. ועל־ידי הגאוה שמכניסין הגרים, מזה באה התאוה של נאוף חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ד:). ועל־כן אנו צריכין שיגנו עלינו המגנים שבדור, שהם מגנים עלינו ומצילין אותנו מתאוה זו. ואזי מעלין מחותם דסטרא אחרא, בחינת (ויקרא טו, ג): "החתים בשרו", שהוא פגם תאות נאוף, ונעשה חותם דקדשה, בחינת תפלין שהם חותם דקדשה. כי עקר תקון המחין, בחינת תפלין, הוא על־ידי שמכניעין תאות נאוף וכו'. עין שם כל זה היטב: