# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/581/63/2/

וזה בחינת אסור שעטנז. כי כל הלבושין נמשכין מבחינת חלל הפנוי שהוא בחינת לבושין כנ"ל, ועל־כן אסור שיהיה תערבת שעטנז בהלבושין, דהינו שאסור לערב בהלבושין צמר ופשתים יחדו, כי פשתים הוא בחינת תכלית הצמצום שהוא בחינת חלל הפנוי, בחינת גבורות, כמו שכתוב (דניאל י, ה): "והאיש גבריאל לבוש בדים". וצמר הוא בחינת החכמה והדעת הנמשך בתוך החלל הפנוי, שהוא בחינת חסד ורחמים, כי צמר הוא בחינת תקון דיקנא, בחינת (תהלים קיח, ה): "מן המצר קראתי יה" שהוא אותיות 'צמר', כמובא בכתבים (טעמי המצות פרשת קדושים). וזה בחינת (דניאל ז, ט): "לבושיה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא" (לבושו לבן כשלג ושער ראשו כצמר נקי), שהוא בחינת חסדים ודעת, בחינת זקן - זה קנה חכמה (קדושין לב:). כי עקר המשכת הדעת שהוא כלליות הבריאה שנברא בחכמה, הוא בבחינת תקוני דיקנא, שעל־ידי־זה עקר התקון וקיום העולם, כידוע.

ועל־כן אסור לערב בהלבושים צמר ופשתים יחדו, כדי שלא יעורר החקירות של חלל הפנוי שהוא בחינת לבושין כנ"ל, דהינו שירצה חס ושלום לכנס באלו החקירות, וירצה לתרצם ולישבם, למצא שם אלהותו. שזה אי אפשר להשיג בזה העולם, שזהו בחינת צמר ופשתים יחדו, בחינת יש ואין, בחינת צמצום של החלל הפנוי, שהוא בחינת פשתים, ואף־על־פי־כן יש שם אלהותו וחכמה שהוא בחינת צמר כנ"ל. ואף־על־פי שבאמת הוא כן, אבל אי אפשר להשיג זאת עכשו ואסור לכנס בחקירה זו. וזהו בחינה שאסור לערב בהלבושין צמר ופשתים יחדו, כי שם בבחינת לבושין בבחינת חלל הפנוי אסור לחבר שם צמר ופשתים יחדו, דהינו שאסור לחקר שם, אך באמת יש שם אלהות ואף־על־פי־כן הוא פנוי כנ"ל. וכשלובש שעטנז חס ושלום צמר ופשתים יחדו, אזי יוכל להמשיך על עצמו קלפה זו הנמשכת מהחלל הפנוי, דהינו החקירות של החלל הפנוי שאי אפשר לישבן, אשר עליהם נאמר (משלי ב, יט): 'כל באיה לא ישובון' וכו', כי הלבושין הם בבחינת חלל הפנוי, כנ"ל: