# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/581/64/3/

וזה בחינת בגדי צמר ופשתים שהם עקר כלל הלבושין, כי כל מקום שנאמר בהתורה 'בגד' סתם - אינו אלא צמר ופשתים, כדתנא דבי רבי ישמעאל (שבת כו:), כי לבושי צמר - זה בחינת אור הצדיק שממשיך אותו דרך לבושין כדי לגלות רחמנותו וטובו יתברך בעולם, שזהו בחינת צמר ששרשו נמשך מבחינת תקוני דיקנא כידוע, בחינת (תהלים קיח, ה): "מן המצר קראתי", אותיות 'צמר', כמבאר בכתבים (טעמי המצוות פרשת קדושים).

הינו כי הצדיקים כל עסקם לקרב כל העולם, אפלו הרחוקים מאד, לקרב כלם להשם־יתברך, כי זה עקר גדלתו וכבודו יתברך. וכל כחם לקרב רחוקים מאד הוא - על־ידי שהם זוכים להכיר גדל טובו ורחמיו יתברך על הכל, והם ממשיכין דרכי רחמיו וטובו יתברך לכל, ומודיעים לכל שיש לכלם תקוה להתקרב אליו יתברך, כי עדין רחמיו וטובו עליהם, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם. וזה בחינת תליסר תקוני דיקנא, שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים כידוע.

וזה בחינת צמר שהם בחינת תקוני דיקנא כנ"ל, הינו שהצדיקים ממשיכין אור הגבה מאד, שהוא בחינת שלש עשרה מדות של רחמים, שבהם כלול כל דרכי רחמיו וטובו לעולם על הכל, ומעצם השגתם הם יודעין להלביש זה האור הנפלא והנורא מאד בבחינת לבושין, כדי להכניס הדעת גם בהרחוקים מאד, כדי לקרב כלם להשם־יתברך כנ"ל. ואלו הלבושין הם בחינת לבושי צמר שנמשכין משם כנ"ל.

וזה בחינת לשון של זהורית שהיה מלבין העונות ביום הכפורים, כמו שכתוב (ישעיה א, יח): "אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו". כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא סז.), כי צמר נמשך מאור העליון הנ"ל, שממשיכין הצדיקים ששם כלו רחמים, וכל העונות נתהפכין שם לזכיות כנ"ל.

וזה בחינת (משלי כז, כו): "כבשים ללבושך", שהוא בחינת סודות התורה, אורות עליונים, שממשיכין אותם על־ידי הלבושין, בבחינת צמר כבשים. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (חגיגה יג.): "דברים שהם כבשונו של עולם יהיה תחת לבושך", בבחינת (ישעיה כג, יח): "ולמכסה עתיק" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.).

ומי שזוכה להתקרב לצדיקים כאלו שיש להם זה הכח הנ"ל - בודאי יזכה לכל טוב לנצח, אשרי לו! ואפלו אם קלקל מאד מאד, אף־על־פי־כן הכל יתתקן בודאי על־ידי צדיקים האלו שיש להם כח לתקן כל מיני קלקולים וחטאים ועונות ופשעים שבעולם, כי הצדיקים יכולים לכפר עונות, כמו שכתוב (משלי טז, יד): "ואיש חכם יכפרנה", כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים (סימנים ד, ח, קעז), כי הם ממשיכים אורות עליונים כאלה דרך לבושין נפלאים כאלה, שעל־ידי־זה נתתקן הכל וכנ"ל. אבל גם אור הצדיק הזה אי אפשר לקבל בעצמו, כי אף־על־פי שהוא מכסה ומלביש אורו הגדול בכמה לבושין נפלאים כנ"ל, אף־על־פי־כן עדין אין העולם כדאי לקבל אורו, ומחמת זה נמצאים מונעים ומעכבים ומסכים המבדילים מלקבל אור הצדיק הזה, והם כל עסקי העולם הזה והמחלקת שהם מונעים מלהתקרב להצדיק, כי אם מי שמתגבר לשבר כל המניעות המעכבים.

וזה טובה גדולה, כי אם לא היו אלו המסכים והמניעות - לא היה העולם יכל לסבל אורו כלל כנ"ל. אבל עתה שהעולם הזה חוצץ ומפסיק מלהתקרב להצדיק האמת, אזי מי שזוכה לשבר המניעות ולהתקרב אליו - נעשה על־ידי־זה לבושין וכלים, ועל־ידי־זה דיקא יכול לקבל אורו הגדול, כמובא במקום אחר (סימן קפה), שעל־ידי שבירת המניעות נעשים כלים ולבושים לקבל האור. וכל מי שמשבר מניעות רבות ביותר - יש לו כלים ולבושין רבים יותר לקבל האור.

ומי שאינו מתגבר לשבר המניעות של העולם הזה, אזי העולם הזה עומד בפני עיניו וחוצץ מלראות אור הצדיק. וגם זה טובה, כי על־ידי־זה אין הכל רואין אור הצדיק, כי בודאי מי שאינו כדאי, דהינו שלא שבר מניעות העולם הזה, בודאי אין צריך לראות אור הצדיק, כי היה מסמא עיניו, כי רבוי האור אין יכולין לקבל, וכמו שמבאר רבנו ז"ל (סימן קיד) על פסוק (תהלים קמז, ח): "המכסה שמים בעבים" וכו', שהוא טובה להצדיק מה שחולקין עליו וכו'. וכן על פסוק (שם לז, לב): "צופה רשע לצדיק" וכו' (בסימן רח), כי מעט המחלקת היא טובה שלא יתפרסם יותר מהצרך וכו', עין שם.

"כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים" וכו' (הושע יד, י). כי אלו המתקרבין להצדיק - טובה לפניהם מה שהיה מניעות מזה העולם, כי דיקא על־ידי־זה היו יכולים לקבל אור הצדיק. ואלו שאין מתגברין לשבר המניעות ואין יכולין לקבל אורו, כי העולם חוצץ בפניהם - גם זה לטובה כדי שלא יתפרסם הצדיק יותר מדאי. נמצא כי דרכי ה' ישרים, כי הכל לטובה, רק שהפושעים נכשלים בעצמן, כי לעצמן מגיע מכשול שאינם זוכין להתקרב להצדיק, אבל להעולם הוא טוב כנ"ל.

ובאמת גם בהרחוקים יש חלוקים רבים, כי יש שאינו יכול לקבל אור הצדיק מחמת שאינו מתגבר לשבר המניעות, אבל אף־על־פי־כן אינו חולק עליו. אבל יש שמחמת גשמיות העולם שעומד בפניהם - הם חולקים על הצדיק, וגם זה בחינת צדיקים ילכו ופשעים יכשלו, כי אלו החולקים הם בחינת פושעים יכשלו, כי רק הם נכשלים על־ידי חציצת העולם הזה שהתגבר כנגדם כל־כך, עד שנכשלו לגמרי וחלקו עליו, אבל אלו שאינם חולקים על כל פנים נחשבים צדיקים נגדם והם בחינת צדיקים ילכו, כי אצלם טובה מה שנעלם מהם אור הצדיק, כי מאחר שאינם זוכים לשבר המניעות ואין להם כלים לקבל האור, אין צריכין לידע ממנו, כי יכול להיות, שאם יראו אור הצדיק - יסמא את עיניהם מרבוי האור, והיו נעשים מתנגדים וחולקים לגמרי: