# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/581/64/5/

ועל־כן בציצית ובגדי כהנה מתר כלאים (יבמות ד:), כי מגדל קדשת אלו הבגדים של ציצית ובגדי כהנה - אין כח להפשתים להסתיר ולהעלים אור הצדיק, אדרבא, הפשתים נזדכך בזכוך גדול עד שנעשים ממנו דיקא כלים נפלאים לקבל על ידם אור הגדול של הצדיק, וכמבאר לעיל, שמי שזוכה - אזי המניעות הם טובה גדולה לפניו, כי דיקא על־ידי־זה יש לו כלים לקבל האור הנפלא, שלא היה אפשר לקבלו בלא זה כנ"ל, כי ציצית הם בחינת אור הצדיק, שהוא עקר אור העינים, בחינת (במדבר טו, לט): "וראיתם אתו וזכרתם" וכו'. כי ציצית לשון ראיה והסתכלות, בחינת (שיר השירים ב, ט): "מציץ מן החרכים".

וזה שאומרים קדם עטיפת ציצית (תהלים קד, א־ב): "ה' אלהי גדלת מאד וכו', עטה אור כשלמה". כי עקר אור העליון שהוא אור השם־יתברך והצדיקים והתורה, נמשך על־ידי לבושין דיקא, בחינת "עטה אור כשלמה", שזהו בחינת מצות ציצית שהיא מצוה ראשונה שמקימין באור היום, כי ציצית תלויים בבגדים והם תקון כל הבגדים, הינו שהם מתקנין ומזככין את הבגדים והלבושין שלא יעלימו את האור, אדרבא, על־ידי הלבושין דיקא יקבלו את האור בהדרגה ובמדה כראוי, וכנ"ל.

וכן איתא במדרש, שעקר האור של שבעת ימי בראשית נמשך מבחינת לבושיו יתברך, כמובא במדרש רבה (בראשית רבה ג, ד), ששאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמני: מהיכן נבראת האורה? אמר לו, מלמד שנתעטף בה הקדוש־ברוך־הוא כשלמה והבריק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמר לו, בלחישה? אמר לו, מקרא מלא הוא - "עטה אור כשלמה" וכו'. הינו כנ"ל, שעקר האור נמשך על־ידי בחינת לבושין, כנ"ל.

וזה שאנו אומרים קדם עטיפת ציצית: ה' אלהי גדלת מאד - הינו כי אתה ה' גדלת מאד, ומעצם גדלתך לא היה לנו כח לסבל אורך הגדול והנורא מאד, אך ברחמיך הרבים צמצמת והלבשת האור כדי שנוכל לקבלו. וזהו הוד והדר לבשת - שהלבשת בלבושין וכסויים את הוד והדרת אור העליון כדי שנוכל לקבלו כנ"ל, וברחמיך הנפלאים אתה ממשיך האור בהדרגה ובמדה כפי ערך הלבושין, כדי שלא יהיה האור גדול ומרבה מכח הלבושין והכלים - שגורם שבירה חס ושלום, כידוע. וזהו עטה אור כשלמה - 'כשלמה' דיקא, הינו כפי השלמה שהוא הלבוש, כן הוא ממשיך האור. וזהו נוטה שמים כיריעה - 'שמים' הוא בחינת אור הצדיק שנקרא 'שמים', על שם שזוכה ליראה ואהבה בשלמות שנקראים שמים – אש ומים, כמובא במקום אחר (סימן ב). וזהו נוטה שמים כיריעה - הינו גם כן כנ"ל, שהוא נוטה וממשיך אור הצדיק בעולם כיריעה, הינו כמו היריעה, שהיא בחינת מחצות המפסיקות, שעל ידם עקר הכלים לקבל אור הצדיק, וכפי היריעות ומחצות שהם בחינת לבושין - כן הוא נוטה ומותח אור הצדיק שנקרא שמים, כנ"ל.

ובזה תלוי עקר הבחירה של האדם, כי "צדיק ה' בכל דרכיו" (תהלים קמה, יז), ו"כל ארחות ה' חסד ואמת" (שם כה, י), וברא הכל בחכמה באפן שיהיה להאדם בחירה, שמי שרוצה - יכול על־ידי אלו המחצות והמסכים לקבל על ידם דיקא אור הצדיק בבחינת לבושין, וכנ"ל. אבל אם אינו רוצה, אזי המחצות חוצצים בפני עיניו, ואינו רואה כלל אור הצדיק וכנ"ל, וגם זה לטובה, וכנ"ל:

הלכה ה' נכללת בהלכות ערלה הלכה ב (אות ח):