# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/587/61/

על פי התורה "תפלה לחבקוק" (בסימן יט) הנ"ל בהלכות מילה (הלכה א).

הרב חיב למול את עבדו. ואחר־כך חיב במצות שהאשה חיבת בהם (יורה דעה סימן רסז). כי העבד הוא קנין כספו והוא ממונו של האדון וכל הנפשות שרשם בעשירות, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר, (בסימן סט) ועל־כן כשקונה עבד ונעשה ממונו. נמצא, שהיא בחינת שרש נפשו, והנפש הוא בחינת מלכות דקדשה (תקוני זהר תקון כא, מט.). והעבד הוא ההפך ממלכות דקדשה, בבחינת (משלי ל, כב): תחת עבד כי ימלוך". כי העבד הוא זהמת הנחש, בבחינת (בראשית ט, כה): "ארור כנען" וכו', בחינת (שם ג, יד): "ארור אתה" וכו' כמובא (סימן קיז). והיא בחינת מלכות הרשעה שהיא בחינת הנחש, שהוא ההפך ממלכות דקדשה. ועל־כן כשהעבד בא לרשות ישראל להיות ממונו של ישראל, צריך למולו, להכניע הערלה שהיא רע הכולל שהוא זהמת הנחש שהיא מלכות הרשעה - כדי שיהיה נכנע תחת יד ישראל להיות ממונו של ישראל, דהינו בחינת נפשו של ישראל שהיא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל.

ואחר־כך חיב במצות שהאשה חיבת בהן, כי מאחר שנעשה בחינת נפשו, שהיא בחינת אשה, שמשם הממון, כמובא בדברי רבנו (בסימן סט) שכל הממון הוא מבחינת נוקבא בחינת נפש, עין שם. ועל־כן חיב במצות שהאשה חיבת בהם, כי הממון הוא בחינת אשה כנ"ל, והעבד הוא ממונו כנ"ל: