# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/587/62/4/

ועל־כן צותה התורה למול את העבד, כדי להכניע ולבטל הערלה בשרשה, שהיא בחינת עבד, שהוא הפך הבן, שהוא בחינת אחר הבריאה, כשאינה נכללת חס ושלום בקדם הבריאה, על־ידי שנאחז בה השקר, שאזי אין הבריאה בבחינת בן רק בבחינת עבד, ושם אחיזת הערלה שהיא בחינת שקר כנ"ל. ועל־כן כשמלין את העבד אזי מכניעין את הערלה במקומה ובשרשה, כי שם מקומה בבחינת העבד כנ"ל, ואזי כשמכניעין ומעבירין הערלה מהעבד, אזי גם העבד יכול להכלל בבחינת בן, כי עקר העבדות הוא מחמת אחיזת השקר, שעל ידו נתרחק מאחד, ואזי אינו בבחינת בן רק בבחינת עבד, אבל כשמעבירין הערלה שהיא השקר, אזי נכלל העבד בבן ונעשה כלו אחד.

כי איתא בזהר הקדוש, ברעיא מהימנא, פרשת בהר (קיא:), שכל אחד מישראל צריך לעבד את השם־יתברך בשתי בחינות, בבחינת בן ובבחינת עבד. וזה עקר השלמות - כשעבודתו כלולה משתי הבחינות בן ועבד, עין שם. והענין על־פי הנ"ל, כי קדם הבריאה היה כלו אחד, ותכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל אזי תכף היו שני בחינות - קדם הבריאה ואחר הבריאה, ומשם נשתלשל אחיזת הסטרא אחרא שהוא השקר, וזה בחינת ימין ושמאל, בן ועבד. כי קדם הבריאה הוא בחינת 'כלא ימינא ולית שמאלא תמן', וכלל הבריאה כלה, כנגד קדם הבריאה הוא בבחינת שמאל, כמובן בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל, ומזה נשתלשל כל הבחינות ימין ושמאל שיש בכל מקום, כי כלם נשתלשלו משתי בחינות הנ"ל.

וזה בחינת בן ועבד, כי בן הוא כשנכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בחינת אב ובן כחדא, ועבד הוא כשאין נכלל חס ושלום, כנ"ל. נמצא, שבן הוא בבחינת קדם הבריאה, כי מאחר שנכלל אב ובן כחדא - אין חלוק בין קדם הבריאה לאחר־כך, ועל־כן בחינת בן הוא בבחינת קדם הבריאה, אבל עבד הוא בבחינת אחר הבריאה כנ"ל. והוא בחינת ימין ושמאל, כי ימין הוא בחינת קדם הבריאה כנ"ל ושמאל הוא בחינת אחר הבריאה כנ"ל. וכל עבודתנו היא כדי שיהיה נכלל שמאל בימין, כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה על־ידי עבודתו להכניע הסטרא אחרא הנאחזת בסטרא דשמאלא, כדי שיהיה נכלל שמאלא בימינא, כמו כן לפי בחינתו נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שהוא תכלית כל עבודתנו, כנ"ל. ועל־כן צריכין לעבד את השם־יתברך בשתי בחינות, בבחינת בן ובבחינת עבד, שהם בחינת ימין ושמאל, כדי שיהיה נכלל שמאל בימין, כדי שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כנ"ל.

וזה בחינת מילת העבדים, כי על־ידי שמלין את העבד ומעבירין ממנו הערלה שהיא השקר, שעקר אחיזתו בבחינת עבד, על־ידי־זה נכלל עבד בבן, שמאל בימין, כי אף־על־פי שהוא עדין עבד, אף־על־פי־כן זהו עקר העבודה, שהעבד בחינת שמאל יהיה נכלל בימין בבחינת בן.

ועל־כן אחר־כך הוא חיב במצות שהאשה חיבת בהן, כי הוא בבחינת שמאל, בחינת אשה, ועל־ידי שמעבירין ממנו הערלה, על־ידי־זה יכולין שיהיה נכלל בשמאל דקדשה ואזי נכלל שמאל בימין, כי שמאל דקדשה נכלל בימין, כידוע, כי זה עקר העבודה, שבכל מקום שיש שמאל וימין להכניע הרע הנאחז בשמאל, ועל־ידי־זה השמאל נכלל בימין, ועל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל.

גם העבד הוא מקנת כספו שהיא בחינת שמאל, בחינת "בשמאלה עשר" וכו' (משלי ג, טז), ועל־ידי שמכניעין הערלה הנאחזת בבחינת כספו ועשירותו שהוא בחינת שמאל, שזהו בעצמו בחינת עבד כנ"ל, על־ידי־זה נכלל שמאל בימין ועל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר תכלית כל עבודתנו, כנ"ל: