# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/587/62/6/

וזהו בחינת ספירת העמר ושבועות, כי איתא (זהר אמור צז.) שבספירה עולין מטמאה לטהרה על־ידי ספירת העמר, כי אז אנו מטהרין עצמנו מטמאת מצרים כדי לזכות לקבלת התורה בשבועות. ולכאורה הדבר תמוה, איך על־ידי הספירה שסופרין הימים, איך מטהרין עצמם על־ידי־זה, ומהו ענין הספירה של הימים לטהרה? אך על־פי הנ"ל מבאר היטב ענין הספירה, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא, שהוא השקר, שהוא הרע והטמאה, עקר אחיזתו בבחינת מספר, כי קדם הבריאה היה כלו אחד כלו טוב, ושם בבחינת אחד בודאי אין שיך שום מספר כלל, וכמו שכתוב (ספר יצירה פרק א): 'לפני אחד מה אתה סופר', ותכף כשהוציא יתברך הבריאה מכח אל הפעל התחיל תכף בחינת המספר, כי תכף היו שני בחינות, כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר הנ"ל, וכשיש שני בחינות - שיך מספר, ומשם נשתלשל השתלשלות עד אחיזת הסטרא אחרא שהוא בחינת "חשבונות רבים", דהינו על־ידי שנתרבה המספר ונתרחק מאחד, עד שנשתלשל לבחינת "חשבונות רבים", שהוא בחינת אחיזת הסטרא אחרא, שהיא בחינת שקר שרחוק מאחד כנ"ל. נמצא, שעקר אחיזת הסטרא אחרא, שהוא השקר, שהוא הטמאה, הוא מבחינת מספר, ושרש המספר בקדשה קדם שנשתלשל אל הטמאה, דהינו תכף אחר הבריאה שאזי תכף נתהוה בחינת המספר כנ"ל, אבל עדין היה המספר בקדשה, זאת הבחינה הוא בחינת הטהרה המבאר במאמר הנ"ל, דהינו תכף אחר הבריאה שתכף נתהוה בחינת שנים, בחינת מספר, שזה רשם שישתלשל עד שיהיה נתהוה טמאה, אבל אף־על־פי־כן קדם שמשתלשל, הוא בבחינת טהרה, כמבאר שם. ועל־כן כל מי שרוצה לצאת מטמאה הוא צריך לעלות לבחינת הטהרה, כי הטהרה שהיא בחינת אחר הבריאה, בחינת מספר, היא שרש הטמאה, ועל־כן על ידה דיקא עולין מטמאה לטהרה, כמבאר היטב במאמר הנ"ל.

ועל־כן אחר שזכינו לצאת ממצרים מעבדות לחרות, כי מצרים הוא מזרע חם, שהוא בחינת פגם הברית, זהמת הנחש, בחינת עבד עבדים. ועל־כן אחר שיצאנו משם מעבדות לחרות, ואנו צריכין להטהר מטמאת מצרים לצאת מטמאה לטהרה, על־כן צונו השם־יתברך לספר ספירת העמר, כי על־ידי בחינת מספר דיקא - שהוא שרש אחיזת הטמאה, על־ידי־זה דיקא עולין מטמאה לטהרה, כי המספר הוא בבחינת הטהרה - שהוא מטהר מכל הטמאות, מחמת שמשם שרש השתלשלות הטמאה כנ"ל, כמו שכתוב (יחזקאל לו, כה): "וטהרתם מכל טמאותיכם", כמבאר במאמר הנ"ל. כי המספר דקדשה שהוא בחינת אחר הבריאה תכף, דהינו מספר של אמת שאין בו שקר, הינו בחינת מספר בקדשה ובטהרה ששומרין אותו משקר, דהינו ששומרין אותו שלא יתאחז בו הסטרא אחרא שהוא השקר והטמאה, זה המספר שהוא אחר הבריאה, הוא נכלל בקדם הבריאה ונעשה מהמספר כלו אחד, כנ"ל.

ועל־כן כשצריכין לצאת מטמאת מצרים ואזי אנו צריכין לטהרה, כי על־ידי בחינת הטהרה דיקא, על ידה עולין מהטמאה כנ"ל, על־כן אנו צריכין לספר ספירת העמר שהיא בחינת מספר דקדשה שהוא בחינת הטהרה כנ"ל, אשר על־ידי־זה עולין מטמאה, כי המספר דקדשה נכלל בבחינת קדם הבריאה, בבחינת כלו אחד כנ"ל.

וזה שנאמר בתחלת הבריאה "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א, ה), ולא נאמר 'ראשון' כדי שיהיה נכלל כל הבריאה בבחינת אחד, הינו בבחינת 'כלו אחד כלו טוב', כדי שכל המספרות הבאין אחר־כך, שכלם נתהוו אחר הבריאה כנ"ל, שכלם יהיו נכללין ונספרין לבחינת אחד, כדי שיהיה הכל נכלל בבחינת כלו אחד.

ועל־כן עשתה התורה מספר מכל ימי הבריאה, וספרה את כל יום ויום, כמו שכתוב (שם): "ויהי ערב וכו' יום שני, יום שלישי" וכו', כדי שיהיה המספר שהוא בבחינת אחר הבריאה נכלל בקדשה, כדי שעל־ידי־זה יהיה כל המספר כלו, דהינו כל הבריאה כלה נכלל בבחינת אחד, אשר על־כן התחילה התורה המספר מאחד כנ"ל, כי על־ידי שהתורה הקדושה סופרת המספר של ימי הבריאה, על־ידי־זה נכלל כל הבריאה שהיא בבחינת מספר כנ"ל, בבחינת קדם הבריאה, בחינת כלו אחד כנ"ל: