# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/587/62/7/

וזה בחינת מה שמצינו בדברי רבותינו ז"ל שלא לספר את ישראל, כי בכל מקום שיש מספר - שורה קללה חס ושלום, ועל־כן הזהירה תורה בעת שצריכין לידע מספר בני ישראל, לקח מכל אחד בקע לגלגלת כפר נפשו (שמות ל, יב). גם איתא בזהר הקדוש (כי תשא קפז:) שמקדם המספר היו מברכין את ישראל, וכן אחר־כך, וכל זאת כדי לשמרם שלא תשלט חס ושלום הקללה הנאחזת בהמספר והמנין כמבאר בזהר הקדוש, כי בודאי עקר אחיזת הקללה, שהיא בחינת ארור, בחינת ארור כנען, ארור הנחש - הוא משתלשל מבחינת מספר ומנין, ועל־כן אסור למנות את ישראל, כדי שלא תהיה שליטה חס ושלום להקללה הנאחזת בהמספר כנ"ל, בבחינת "בקשו חשבנת רבים" כנ"ל. ועל־כן לקחו מהם צדקה כפר נפשם, כי על־ידי צדקה נצולין מאחיזתם ואין אחיזה להשקר שהוא הטמאה שהיא הקללה כנ"ל, מבחינת אחר הבריאה ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל. וכל זה נעשה על־ידי הצדקה, כי "צדקה תציל ממות" (משלי י, ב), דהינו שהיא מכנעת סטרא דמותא, שהיא הסטרא אחרא, שהיא הטמאה הנאחזת באחר הבריאה, ואזי נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד, שזהו עקר בחינת צדקה. כי זהו עקר הצדקה לחבר שמאל בימין, שזהו בחינת שנכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, בחינת כלו אחד כנ"ל.

כי צדקה הוא בחינת אמת, כמובא (זהר פט:), שעקר הצדקה הוא בבחינת אמת, בחינת יעקב, בחינת "משפט וצדקה ביעקב" וכו', בחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", כמבאר בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו, במקום אחר. ועל־כן על־ידי הצדקה שהיא בחינת התחברות אמת ואמונה, על־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד, כי צדקה מקשר ומחבר כל העולמות ונכללין בשרשן בבחינת כלו אחד. ועל־כן על־ידי צדקה דיקא, דהינו בקע לגלגלת, על־ידי־זה נצולין, שלא תהיה אחיזה להסטרא אחרא שהיא בחינת הקללה, על־ידי־זה המספר, כי אנו כוללין המספר בקדשה בבחינת קדם הבריאה, בבחינת כלו אחד על־ידי הצדקה כנ"ל. ואזי אין אחיזה להקללה והסטרא אחרא כלל, כי עקר אחיזתם מחמת הרחוק מאחד כנ"ל. אבל כשמקשרין המספר לאחד, דהינו שכוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל, אזי אין להם שום אחיזה ושליטה כלל.

וכל זה נעשה על־ידי הצדקה שלוקחין בקע לגלגלת, שעל ידה מקשרין הכל בבחינת אחד כנ"ל, ובפרט אותה הצדקה של כפר נפש שהיה בשביל קרבנות, ועל־ידי הקרבנות היו מקרבין ומקשרין כל העולמות לשרשן הראשון, כמובא בזהר הקדוש (פקודי רלט.): 'סלוקא דקרבנא עד אין־סוף' וכו', (עלית הקרבן עד אין סוף) עין שם. כי על־ידי הקרבן מעלין הבהמה לבחינת אדם, כמובא. ואזי נכלל שמאל בימין, בהמה באדם, ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי אחר הבריאה כנגד קדם הבריאה הוא בבחינת בהמה לגבי אדם, כי עקר האדם, שהוא הדעת, נמשך מבחינת כלו אחד, בחינת קדם הבריאה. ועקר בחינת בהמה, דהינו העדר הדעת נמשך מבחינת אחר הבריאה, ועל־ידי הקרבן נכלל הכל בבחינת 'כלו אחד כלו טוב' כנ"ל.

נמצא, שעל ידי הצדקה של כפר נפש שהוא בקע לגלגלת, על ידי זה נצולין, שלא תתאחז הקללה חס ושלום בהמנין, כי על ידה נעשה כלו אחד כנ"ל, כי הצדקה היא בבחינת אמת, שעל ידו כלו אחד כנ"ל, כי אמת בעתיקא תליא, כמובא בזהר הקדוש (נשא קמ:): 'ולית שמאלא בהאי עתיקא, כלא ימינא', כמו שאיתא באדרא (שם קכט.). נמצא, שאמת הוא בחינת כלו ימין, שזהו בחינת כלו אחד כנ"ל. וזה בחינת בקע לגלגלת, שאיתא שם באדרא קדישא (זהר נשא קכח:): 'כד עאלין בחושבנא יהבין אגר וכו' לעתיק יומין', הינו כשיש חשבון ומספר, שאז יראין שלא יהיה אחיזה חס ושלום, לבחינת "חשבנת רבים", אזי נותנין בקע לגלגלת, ועל־ידי־זה מקשרין עצמן לבחינת גלגלתא שהיא בחינת עתיקא, בחינת אמת, בחינת "ראש דברך אמת" (תהלים קיט, קס), שהיא 'כלא ימינא כלו אחד', אבל כשכלו אחד - אין להם אחיזה ונתבטלין לגמרי, כנ"ל: