# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/587/62/8/

וזהו בחינת ספירת העמר - כדי לעלות מטמאה לטהרה על־ידי ספירת העמר, שהיא בחינת מספר דקדשה הנכלל בשרשו בבחינת כלו אחד כנ"ל, שעל ידו דיקא עולין מטמאה לטהרה כנ"ל, כי אנו סופרין את הימים לעמר, והקרבת העמר היה גם כן בבחינת זו, כדי שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, על־ידי שנכלל שמאל בימין, בהמה באדם, כי עמר שעורים הוא מאכל בהמה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (אמור צח.), וכמובא לעיל כמה פעמים, ועל־ידי שמניפין העמר לה' ומקריבין אותו, על ידי זה מעלין ומניפין כלל הבריאה שתהיה נכלל בקדם הבריאה, על־ידי שמניפין עמר שעורים, שהיא בחינת בהמה, בחינת אחר הבריאה - לה', וכנ"ל. ועל־כן אחר־כך סופרין ספירת העמר שבע שבתות כנגד שבעת ימי בראשית, כדי לקשר כל הבריאה שנבראת בשבעת ימי בראשית שהוא בבחינת מספר, כי אחר הבריאה מתחיל המספר כנ"ל, לקשר הכל אל העמר שהוא בחינת התקשרות אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת הנפת עמר שעורים כנ"ל, ועל־ידי המספר הזה דיקא עולין מטמאה לטהרה וכנ"ל, ואזי נטהרין מזהמת העבדות שהיה במצרים, ששם עקר העבדות בחינת חם כנ"ל. כי עקר זהמת בחינת העבד, שהוא הטמאה, בחינת ערלה, בחינת פגם הברית, בחינת טמאת מצרים, בחינת שקר, הוא רק מחמת הרחוק מאחד ואחיזתם מבחינת מספר ומנין כנ"ל. והם נמתקין בשרשן, דהינו על־ידי מספר דקדשה שנכלל בבחינת אחד, בחינת ספירת העמר, על־ידי־זה נמתקין בשרשן ונתבטל אחיזתם, כי נכלל כל המספר שהוא אחר הבריאה בבחינת כלו אחד, ואזי אין להם שום אחיזה כלל וכנ"ל [ועין עוד מענין זה לקמן בהלכות סימני בהמה וחיה טהורה (הלכה ד' אות יד)]: