# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/613/61/

על פי המאמר 'אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן' וכו', בלקוטי הראשון בסימן י"א, עין שם כל המאמר.

והכלל, כי על־ידי שמירת הברית בשתי בחינות, בבחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה, דהינו שמירת הברית של הצדיקים שזווגן משבת לשבת, ושמירת הברית של ההמון עם שזווגן בששת ימי החל, אבל על כל פנים הם שומרים את בריתם על־פי התורה, שאינו יוצא מדיני התורה, ועל־ידי שמירת הברית בשלמות בשתי בחינות הנ"ל - על־ידי־זה זוכין לענוה שהיא בחינת כבוד בשלמות, דהינו למעט בכבוד עצמו ולהרבות כבוד המקום, וכן להפך, על־ידי ענוה זוכין לשמירת הברית, כי כל אחד תלוי בחברו, ועל־ידי כבוד בשלמות - זוכין לדבור המאיר בתורה. ועל־ידי דבור המאיר בתורה, דהינו על־ידי שלומדין התורה ומוציאין בדברי תורה בפה בפרוש, על־ידי־זה מאיר לו הדבור לכל המקומות שצריך הוא לעשות תשובה, עד שזוכה לתשובת המשקל ממש, ועל־ידי־זה זוכה לצאת ממדרגה פחותה ושפלה, ובכל פעם, על־ידי כל תשובה ותשובה, על־ידי־זה יוצא ועולה מדרגא לדרגא, עד שזוכה לבא לתבונת התורה לעמקה וכו'. עין שם כל זה היטב: