# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/613/61/3/

וזה בחינת ההלל של חנכה, זה בחינת כבוד בשלמות, שהוא בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם (תהלים ל, יג), כמבאר במאמר הנ"ל. למען יזמרך כבוד - זהו בחינת הלל שמזמרין ומהללין ומגדלין כבוד שמו יתברך. ועל־כן זה הפסוק למען יזמרך כבוד הוא הסיום של מזמור שיר חנכת הבית, שהוא בחינת חנכה, שהוא חנכת הבית, כמובא (פרישה ארח חיים סימן קלג), שאז גומרין את ההלל, בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם - שזהו בחינת כבוד בשלמות, שעל־ידי־זה מאיר הדבור בתורה, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל.

וכבוד בשלמות זוכין על־ידי שמירת הברית בשתי בחינות כנ"ל, שהם בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה (זהר בראשית יח:), שזהו בחינת 'שמע ישראל' ו'ברוך שם' וכו', שהם יחודא עלאה ויחודא תתאה. וזהו בחינת חנכה חנ"ו כ"ה, דהינו כ"ה בכסליו, ואיתא בתקונים (תקוני זהר, תקון יג, כט.): שכ"ה בכסליו אנון עשרים וחמש אתון דיחודא, שמיחדין ישראל בכל יומא בשמע ישראל. ועל־כן אז מדליקין נר חנכה - שהוא דבור המאיר, שזוכין לזה על־ידי כ"ה אתון שמע ישראל, בחינת יחודא עלאה. גם שם חנכה הוא לשון חנוך מט"ט, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יא). וחנוך מט"ט זה בחינת יחודא תתאה של ששת ימי החל, שאז שלטנותיה דחנוך מט"ט. נמצא, שחנכה כלול מיחודא עלאה ויחודא תתאה, הינו שממשיכין הארה מיחודא עלאה ליחודא תתאה, מהגדולים במעלה לההמון והקטנים, הינו שבכ"ה בכסלו שהוא בחינת כ"ה אתון דיחודא, בחינת יחודא עלאה - אז ממשיכין ההארה של חנכה שהוא בחינת חנוך מט"ט, כדי להאיר גם בהקטנים במעלה, שיזכו גם כן לקדשה וטהרה, לבחינת שמירת הברית בבחינת יחודא תתאה, שהם מקבלים קדשה זו מהצדיקים שבדור הגדולים במעלה, שהם בחינת יחודא עלאה, כי יחודא תתאה בחינת מט"ט, בחינת ששת ימי החל, עקר קדשתם הם מקבלים משבת מבחינת יחודא עלאה, וזה ממשיכין בחנכה כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין לדבור המאיר, שהוא בחינת נר חנכה, כנ"ל: