# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/63/

כשם שמצוה ללמד את בנו כן מצוה ללמד את בן בנו, שנאמר (דברים ד, ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך" וכו':

על־פי ה מאמר "ויהי מקץ - ה' אלקי גדלת מאד" וכו'. בספר לקוטי הראשון בסימן נ"ד, עין שם כל המאמר:

והכלל, כי צריכין לשמר את הזכרון מאד, דהינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי וכו' (להדביק את המחשבה בעולם הבא). וכדי לשמר את הזכרון - צריכין לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע עין שהוא מיתת הלב, שהיא בחינת שכחה וכו'. וגם צריך לשמר את העין מכח המדמה. ואפלו מי שאינו רע עין צריך לשמר מזה וכו', והכח המדמה בא על־ידי חטא לשון־הרע, כי כח המדמה הוא כח הבהמיות, הינו תאות הבהמיות וכו'. וזה כח המדמה נברא, ערב שבת בין השמשות קדם שקדש היום וכו'. ועל־כן הוא שורה על פי השונה הלכות וכו'. ועל־כן כשהם מחדשים בתורה הוא חדוש נאה ומתקבל, כי חדושיהם נמשכין מכח המדמה וכו', אך שהרע מרבה על הטוב ועל־כן חדושין שלהם מזיקין לפרנסה וכו'.

ולהכניע הכח המדמה הוא על־ידי בחינת יד, הינו בחינת שמחה, שהיא בחינת כלי זמר שמנגנין ביד, שעל־ידי־זה שורה הנבואה על הנביאים וכו', כי נגון בכלי שיר זה בחינת שמבררין הרוח טובה, רוח נבואה, מן הרוח רעה, מתוך העצבות רוח וכו'; עין שם כל זה היטב.

ואבשלום שהיה לו רע עין, כי עינו היה רעה בגדלת אביו, על־כן פגם בזכרון כנ"ל, על־כן לא הניח בן זכר. ועל־כן גזרו המצרים שהם בחינת מדמה, בחינת פרעה וכו', על־כן גזרו על הזכרים דיקא, שהוא בחינת זכרון שנפגם על־ידי כח המדמה, שהוא בחינת פרעה ומצרים, על־כן גזרו (שמות א, כב): "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" וכו', ויוסף מכניע המדמה וכו' בחינת (בראשית מו, ד): "ויוסף ישית ידו על עיניך" וכו'. עין שם כל זה היטב: