# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/63/3/

וזה בחינת זכרון הנאמר בשבת, כמו שכתוב (שמות כ, ח): "זכור את יום השבת לקדשו". 'זכור' דיקא. שבת שהוא הכנעת המדמה הוא בחינת זכרון, בחינת 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי' כנ"ל, כי שבת הוא מעין עולם הבא. וזהו בחינת (מכילתא שם): 'זכרהו מאחד בשבת', כי שבת הוא בחינת עולם הבא. וששת ימי המעשה הוא בחינת עולם הזה. ועל־כן אנו מזהרין לזכר את יום השבת מאחד בשבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'זכרהו מאחד בשבת'. 'זכרהו' דיקא, הינו לשמר את הזכרון היטב שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, הינו לזכר את העולם הבא, שהוא בחינת שבת, 'מאחד בשבת' הינו בעולם הזה, הינו לשמר את הזכרון היטב 'לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי' שהוא יום שכלו שבת וכנ"ל.

גם עקר הזכרון על־ידי תקון העין על־ידי ששומרין עצמן מרע עין וגם שומרין את העין מכח המדמה, כמבאר במאמר הנ"ל, ושבת הוא בחינת תקון העינים, כי שבת הוא שין בת, שין - תלת גונין דעינא, ובת - הוא בת עין, כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים (ליקו"מ סימנים יג, ל, ותנינא סימן סז). ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (שבת קיג:): פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי (ומחזירה על ידי הקדוש של בין השמשות [קדוש ליל שבת]) - נמצא, שבשבת נתתקן מאור העינים, והוא בחינת כוס של קדוש שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נא.): שצריכין שיתן עיניו בו. כי אז נתתקן העין כנ"ל, ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי. ועל־כן בשבת זוכין לזכרון ונכנע המדמה, כי הזכרון תולה בתקון העינים, בבחינת "ולזכרון בין עיניך" (שמות יג, ט), כנ"ל במאמר הנ"ל. ועקר תקון העינים בשבת הוא על־ידי הקדוש כנ"ל. ועל־כן יש בהקדוש 'עין תבין' (שבעים תבות), כי הקדוש הוא תקון העין. וזהו "זכור את יום השבת לקדשו" (שם כ, ז) - זכרהו על היין. כי על־ידי היין של קדוש, שהוא תקון העין, על־ידי־זה זוכין לזכרון הנ"ל. ועל־כן יין בגימטריא עי"ן, כי הוא תקון העינים כנ"ל. כי על־ידי הקדוש ממשיכין הקדשה של שבת שהוא בחינת עלמא דאתי, בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, ודוחין המדמה הנאחז בששת ימי המעשה. ועל־כן הוא תקון העין, בחינת זכרון הנ"ל, בחינת 'זכרהו על היין'. 'זכרהו' דיקא, 'על היין' דיקא, כי על־ידי הקדוש זוכין לזכרון, כנ"ל: