# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/63/4/

וזהו בחינת בן ובן הבן, בחינת והודעתם לבניך ולבני בניך, כי כל אחד ואחד מישראל צריך לקדש עצמו בקדשת הברית, כדי שיזכה לברר הזכרון בחינת בן זכר - לברר הכח המדמה כנ"ל. וצריכין לברר הזכרון שהוא בחינת בן זכר בברור אחר ברור, כי לזכות לזכרון צריכין להכניע ולשבר שני דברים, הינו לשבר בחינת רע עין. ואחר־כך לשבר כח המדמה כנ"ל, שהוא גם־כן פגם העינים כנ"ל. ואלו השתי קלפות הם בחינת (זהר פנחס רנב.): 'תרין עננין דמכסין על עינין' (שני עננים המכסים על העינים), שהם בחינת ערלה דמחפיא על ברית קדישא, שהם שתי קלפות שמכניעין אותן על־ידי כריתות הערלה ופריעה.

כי כריתות הערלה הוא בחינת כריתות והכנעת הרע עין שהוא רע לגמרי, שזהו בחינת מילה, בחינת מ"ל אורות שנתגלין על־ידי־זה (עץ חיים שער לג, פרק ג). כי מ"ל בגימטריא עי"ן, הינו שזוכין לבחינת טוב עין, שהוא בחינת תקון הברית שתלוי בעינים, כמו שכתוב (במדבר טו, לט-מ): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו" וכו'. ועל־ידי כריתות הערלה, שהוא בחינת רע לגמרי, בחינת רע עין, על־ידי־זה זוכין לבחינת טוב עין, שהוא בחינת מילה, בחינת תקון הברית, בחינת יוסף, כנ"ל.

ואחר־כך צריכין לפרע. ופריעה זה בחינת ברור המדמה שקורעין העור הדק שחופה על הברית ומכסה אותו, שהוא בחינת כח המדמה החופה על בת עין, שהוא בחינת עטרה דברית, וצריכין לקרע ולשבר העור הזה ולדחותו מן הברית קדישא, כדי שתתגלה העטרה על־ידי הכנעת המדמה שהוא בחינת עור הפריעה.

ועקר ההולדה דקדשה לזכות לבן זכר דקדשה, בחינת זכרון, הוא על־ידי שמבררין הטפה משתי קלפות הנ"ל, מרע עין ומכח המדמה, שהם בחינת טפת עשו וישמעאל, שהם 'תרין עננין דמכסין על עינין', שהם שתי הקלפות הנ"ל. ועל־כן אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, יעקב היתה מטתו שלמה (ויקרא רבה לו, ה). כי עד יעקב נתברר הזכרון דקדשה בברור אחר ברור, כי אברהם אבינו עליו השלום התחיל לגלות אלקותו בעולם שהוא בחינת זכרון הנ"ל, שהיה מגלה ולמד לבני העולם שישליכו אחרי גום את כל תאות עולם הזה והבליו, ויזכרו היטב באחריתם וידבקו מחשבתם בעלמא דאתי. ומחמת שהוא היה הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות הזכרון בעולם, על־כן הכרח לברר הזכרון בחינת בן זכר בברור אחר ברור על־ידי בנו יצחק ובן בנו יעקב, שנתבררו משתי הקלפות הנ"ל שהם עשו וישמעאל, שהם תרין עננין דמכסין על עינין, שהם בחינת רע עין וכח המדמה שהם פוגמין את העינין שעל־ידי־זה נפגם הזכרון כנ"ל. ועל־כן יעקב שנתברר לגמרי משתי הקלפות הנ"ל, על־כן זכה אחר־כך שהיתה מטתו שלמה.

ומחמת שהאבות המשיכו הזכרון בעולם כנ"ל, על־כן זכו לזכרון ונשאר זכרם קים לדורי דורות, בחינת (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק" וכו', 'וזכרתי' דיקא, כי הם גלו הזכרון בעולם לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, על־כן זכו שנשאר זכרם לדורי דורות, שזהו בחינת בן זכר שזוכין על ידי הזכרון, כי הבן זכר הוא גם כן זכרון, כי על ידי בניו נשאר זכרו לדורי דורות. וזהו בחינת והודעתם לבניך ולבני בניך - כי כל אחד ואחד לפי בחינתו צריך לברר הטפה משתי הקלפות הנ"ל, מרע עין ומכח המדמה, מעשו ומישמעאל, ועל־כן עקר הברור על־ידי בן ובן הבן. כי אב ובן ובן הבן הם בחינת אברהם יצחק ויעקב, שעל ידם עקר ברור הזכרון משתי קלפות הנ"ל כנ"ל.

ועל־כן צריך האב לטרח ללמד תורה עם בנו ובן בנו, כדי להודיע להם התורה שהיא בחינת זכרון כדי לבררם מרע עין ומכח המדמה, כי עליו מטל הדבר לברר בנו ובן בנו משתי קלפות הנ"ל ולהכניס בהם הזכרון דקדשה, שהוא בחינת הודעת התורה כנ"ל.

וזהו שנאמר שם בפסוק זה: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך - כי עקר ההודעה לבנו ולבן בנו הוא רק בשביל לשמר את הזכרון היטב לבל ישכח. כמו שכתוב מקדם: פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך - 'אשר ראו עיניך' דיקא, שלא תפל לשכחה חס ושלום, שהוא פגם העינים, עד שיכול לשכח את הדברים אשר ראה בעיניו. ועל־כן הזהירה התורה לשמר עצמו מזה, ולשמר עצמו משכחה, שהוא מיתת הלב, בחינת ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך - רק להשתדל לזכות לזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, שעל־ידי־זה זוכין לבן זכר לבן ולבן הבן, בחינת והודעתם לבניך ולבני בניך כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פה.): כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר (ישעיה נט, כא): "לא ימושו מפיך" וכו' - כי כשהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו תלמיד חכם - זהו עקר קיום התורה שהוא בחינת זכרון, כי עקר ברור הזכרון על־ידי בן ובן הבן כנ"ל. ומאחר שזכה לזכרון בשלמות - שוב אין התורה נשכחת מזרעו לעולם, כי כבר זכה לזכרון בשלמות כנ"ל. וזהו שפרשו התוספות שם (כתובות סב: ד"ה 'והחוט'): 'והוא שרואין זה את זה', כי עקר הזכרון תלוי בתקון העינים כנ"ל, ועל־כן כשזוכה לראות בעיניו בנו ובן בנו תלמיד חכם, שזהו בחינת תקון הזכרון בשלמות, בחינת "ולזכרון בין עיניך", אזי נצל משכחה ושוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם וכו', כנ"ל: