# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/63/6/

וזהו בחינת מה שהרשעים שוכחים את שמם לאחר מותם (ראשית חכמה, שער היראה פרק יב), כי השם של האדם הוא עקר הזכרון, בבחינת (ישעיה כו, ח): "לשמך ולזכרך תאות נפש", כי עקר זכרון האדם לאחר מותו הוא שמו לבד, כי לא נשאר ממנו כי אם שמו לבד שהוא חיותו בבחינת (בראשית ב, יט): "נפש חיה הוא שמו", כי השם הוא הנפש והחיות של האדם כנ"ל, והוא עקר ההשארה והזכרון של האדם לאחר מותו, בחינת (דברים כה, ו): "ולא ימחה שמו מישראל", כי השם הוא בחינת זכרון, בחינת (שמות ג, טו): "זה שמי וזה זכרי" וכו'. ועמלק שפגם בזכרון על־ידי עינו הרעה, שהיה מתקנא בישראל על שהם שומרין את הזכרון ומדבקים מחשבתם בעלמא דאתי, ומשימין כל יגיעתם וטרחתם ועבודתם וגעגועם וכסופם והשתוקקותם רק לעלמא דאתי, והוא נתקנא בהם על זה ורצה להלחם עמהם - להחליש חס ושלום בחינת הזכרון הזה. ועל־כן נצטוינו לזכר מעשה עמלק כנ"ל. על־כן נאמר בעמלק (תהלים ט, ו): "שמם מחית לעולם ועד", כי על ידי שפגם בזכרון דקדשה יהיה נמחה שמו וזכרו לעולם ועד, ועל־כן נשבע הקדוש־ברוך־הוא שאין שמו שלם וכו' עד שימחה זכר עמלק (תנחומא סוף פרשת כי תצא), כי כל זמן שלא נמחה זכר עמלק בשלמות, כביכול אין השם שלם, כי השם הוא בחינת זכרון שאינו נשלם כי אם על־ידי מחית עמלק שהוא פגם הזכרון כנ"ל. ועל־כן הרשע שהלך בחייו אחר תאות עולם הזה ולא שמר את הזכרון בעולם הזה לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, על־כן ענשו מדה במדה - ששוכח שמו לאחר מיתתו שזהו עקר פגם הזכרון שהוא בחינת שם כנ"ל. אבל מי שזכה לזכרון וזכר היטב בעולם הזה את אחריתו ודבק מחשבתו תמיד בעלמא דאתי, על־ידי־זה נשאר זכרו ושמו לדורות וזוכר את שמו בודאי, כי זכה לזכרון גם בחייו כי השם הוא בחינת זכרון, בחינת "זה שמי וזה זכרי לדר דר", כנ"ל:

הלכות מלמדים והלכות תלמוד תורה