# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/64/12/

ועקר מעלת הצדקה הוא שזוכין על־ידי הצדקה לקשר את עצמו בכל עת להנקדה השיך ללבו בעת הזאת דיקא, בבחינת (תהלים קו, ג) "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת" - 'בכל עת' דיקא, כי צריכין לעשות צדקה בכל עת כדי לקשר עצמו בכל עת להנקדה השיך ללבו בעת הזאת דיקא כנ"ל. וזהו: "אשרי שמרי משפט", כי מה שמדברין בינו לבין קונו, שעל־ידי־זה מקשרין אור הנקדה אל הלב כנ"ל - זה בחינת משפט, ששופט ודן את עצמו ומוכיח את עצמו לקים את דברי התורה. וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל במקום אחר (בסימן נט), שקורא את ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשם 'משפט'. וגם כי העקר לקשר את עצמו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת. וזהו בחינת משפט, כי משפט הוא 'עמודא דאמצעיתא' (עמוד האמצעי), הינו שמכון המשפט ואינו נוטה לימין ולשמאל, רק מכון לקשר עצמו להנקדה השיך ללבו אז באותו העת דיקא, בבחינת (מלכים א ח, נט): "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו" - 'דבר יום ביומו' דיקא, הינו כנ"ל. לכון המשפט לקשר עצמו להנקדה השיכה ללבו באותו היום כנ"ל, כי שם בפסוק הזה מדבר מתפלה ושיחה שמדברים בינו לבין קונו. כמו שכתוב שם בתחלת הפסוק - ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו וכו' - 'דבר יום ביומו', הינו כנ"ל. שכל הדבורים והתחנות שמתחננים לפני השם־יתברך יהיו בבחינת משפט דבר יום ביומו - לקשר עצמו בכל עת להנקדה השיך ללבו באותו היום, כנ"ל.

וזה שכתוב שם: להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו וכו' - כי על־ידי בחינת משפט בחינת הנקדה הנ"ל, על־ידי־זה זוכין להטות הלב להשם־יתברך כנ"ל. וקשר הפסוק הוא כמו "תנא והדר מפרש" (תחלה שונה ורק אחר כך מפרש), שבתחלה מבקש להטות לבבנו אליו וכו', והדר מפרש על־ידי מה נזכה לזה, על־ידי ויהיו דברי אלה אשר התחננתי קרבים וכו' - שנזכה להתבודדות כזה עד שיהיו דברינו קרובים להשם־יתברך עד שימשיך עלינו בחינת משפט, בחינת הנקדה הנ"ל השיך ללבנו בעת הזאת, בחינת דבר יום ביומו, ועל־ידי־זה נזכה להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו כנ"ל. וזהו אשרי שמרי משפט - ששומר ומכון המשפט לקשר עצמו בכל עת להנקדה השיכה ללבו באותה העת כנ"ל. זה זוכין על־ידי עשה צדקה בכל עת, כנ"ל: