# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/64/4/

ועל־כן צריכין להקדים בנו לבן בנו. ובן בנו לבן חברו, כי צריכין להאיר הנקדה בבניו יותר מחמת שבניו נמשכו ממנו, וכל נקדתם הקדושה שיש בהם נמשך ממנו. כי עקר הנקדה שיש בכל אחד מישראל הוא מחמת שהוא מזרע ישראל, כי כל אחד מישראל יש בו נקדה קדושה מצד הלדתו מחמת שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, כי אברהם זכה לזה להמשיך אור הנקדה הקדושה לו ולזרעו אחריו לדורות עולם, כי ממנו התחיל שלשלת היוחסין של קדשת ישראל שלא תפסק לעולם, כי מאברהם נמשכה הנקדה מצד ההולדה ליצחק בנו שרק הוא נקרא זרעו, כמו שכתוב (בראשית כא, יב): "ביצחק יקרא לך זרע". וכן מיצחק ליעקב. ויעקב היה מטתו שלמה, וממנו נמשכה הנקדה בשלמות לשנים עשר שבטי יה, וכן מדור לדור לעולם, שכל אחד ואחד מזרע ישראל יש בו נקדה הקדושה מחמת ההולדה,, מחמת שהוא מזרע ישראל מזרע אברהם יצחק ויעקב.

כי עקר הנקדה היא בבחינת ברית, בחינת (משלי י, כה): "צדיק יסוד עולם", כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ומשם כל ההולדות, כי הוא צנור של כל הנשמות כידוע, וכל ישראל על־ידי שהם נמולים הם כלם בבחינת קדשת הברית [כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן כג)], בבחינת צדיקים, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים". וזה זכו מאברהם שהיה ראש לנמולים והוא הראשון שהעביר החרפה שהיא הערלה דחפיא על ברית. שעל ידי זה האיר אור הנקדה שהיא בחינת צדיק יסוד עולם, וזכה להוליד את יצחק אחרי שכבר היה נמול, ועל־ידי־זה זכה להוריש קדשת ישראל לדורות, שכל זרעו שהם זרע ישראל ימשיכו הנקדה הקדושה מאב לבן מדור לדור לעולם, כנ"ל:

נמצא, שהנקדה של כל אחד מישראל הוא נמשכת מאביו מצד ההולדה כנ"ל, אבל מחמת זהמת הנחש שהוא התגברות התאות שנמשכין משבירת כלים מהחרפות הנ"ל, על־ידי־זה נתעלם ונסתר אור הנקדה שיש בכל אחד מישראל מצד ההולדה, כי החרפות־לב - שבירת־לב הם מתגברים בההולדה דיקא, כי זה כלל, שבמקום שהקדשה גבה יותר - שם הם מתגברים ביותר, כי את זה לעמת זה עשה אלקים וכו' (קהלת ז, יד). ועל־כן ברב ההולדות נאחז בהם בחינת שבירת לב חרפת לב, שמהם הקלפה החופה על הפרי, שמהם כל התאות שעל ידם נתעלם אור הנקדה.

וזה כל העבודה של כל אדם - להתגבר להאיר עצם הנקדה שיש בו, שתאיר ללבו על־ידי הדבור שמדבר בינו לבין קונו ועם חבריו ורבו וכו' כנ"ל, כדי לבטל בחינת החרפה השורה על לבו שנמשכת משבירת כלים מחמת שלא נתקדש אביו בשעת ההולדה. ועל־כן החיוב מטל על אביו ביותר לדבר עם בנו בתורה ויראת שמים, כדי להאיר בו הנקדה מפה ללב כנ"ל.

כי על אביו דיקא מטל החיוב ביותר, מחמת שעצם הנקדה הקדושה נמשכה ממנו מחמת שהוא מזרע ישראל כנ"ל. וגם החרפה השורה על לבו היא גם־כן על ידו על־ידי שלא קדש עצמו כראוי. ועל־כן הוא מחיב ללמד עם בנו תורה - שעל־ידי־זה מתקן כל זאת, כי על־ידי שהוא לומד עם בנו - הוא מאיר בו הנקדה שיש בו מקדשת ישראל ומבטל החרפה השורה על לב, כי הכל נמשך מאביו והוא צריך לתקן כל זה על־ידי הדבור שמדבר עם בנו בתורה ויראת שמים. שעל־ידי־זה מאירה הנקדה מפה ללב שעל־ידי־זה נתתקן הכל וכנ"ל: