# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/625/64/7/

וזה בחינת כלל כל התורה, שהוא להאיר אור הנקדה הקדושה כנ"ל, ועל־כן רב מצות התורה הם תלויים בעת וזמן, כי צריכין לקבל אור הנקדה כפי העת והזמן, כגון בימי החל מקבלין הנקדה על־ידי תפלין ובשבת ויום טוב על־ידי קדשת עצומו של יום. ובפסח על־ידי אכילת מצה וארבע כוסות וכו'. בסכות על־ידי סכה ולולב, בראש השנה על־ידי שופר וכו'. וכן בשארי זמנים קדושים, וכן אפלו המצות הנוהגות בכל זמן, בודאי אין יום דומה לחברו ואין אדם דומה לחברו, כי ביום זה מזמין לו השם־יתברך מצות בקור חולים. ובזה היום מצות הלבשת ערמים, וביום אחר הכנסת כלה וכיוצא בזה, וכן אין אדם דומה לחברו. כמו שראינו בכל הצדיקים והיראים, שלפנינו שזה עסק יותר בתורה וזה עסק יותר בתפלה, וזה נזהר ביותר במצוה זאת וזה באחרת. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח:): 'אביך במאי זהיר טפי' (אביך במה זהיר יותר). וכמובא בכתבי האר"י ז"ל מזה (שער הגלגולים הקדמה טז), והכל כפי הנקדה השיך ללבו של זה בעת ההיא וכנ"ל. וכן אין הלמוד של כל יום דומה לחברו, כי ביום זה לומדין כאן ולמחר במקום אחר או בספר זה להלן יותר או בספר אחר לגמרי.

וזה בחינת השיר של יום, שבכל יום ויום יש בו שיר מיחד כפי הנקדה הקדושה השיך לכלליות לבות בני ישראל באותו היום, כי יש בענין זה בחינות הרבה בכלליות ישראל ובפרטיות וכנ"ל.

וזה בחינת הסדרים של התורה שקורין בכל שבוע ושבוע סדר אחר בתורה. וגם הסדר נחלק לשבע פרשיות כנגד שבעת ימי השבוע, הכל כדי לקבל בכל שבוע ובכל יום אור הנקדה השיך ללבו בעת ההיא דיקא כנ"ל. וזה בחינת (תהלים יט, ג): "יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת", כי הכל כפי העת והזמן, כן נמשכין דבורים מלמעלה, וצריך כל אחד להשתדל ולהתחזק לדבר הדבורים כפי העת, כדי לקשר עצמו להנקדה השיך ללבו בעת ההיא, כנ"ל.