# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/660/61/

ממשכנים על הצדקה אפלו בערב שבת (יורה דעה סימן רמח, סעיף ב):

כי איתא בדברי רבנו, נרו יאיר (סימן לא) על מאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא ט:): 'הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והמפיסו באחת עשרה'. שהצדקה חסרה ואין לה שלמות כי אם על־ידי אמונה, עין שם. ושבת היא מקור הברכה והיא בחינת אמונה, היא משלמת ומאירה את הצדקה, עין שם:

וזה שרמזו רבותינו ז"ל בדבריהם שממשכנים על הצדקה אפלו בערב שבת, כי צריכין לגבות את הצדקה קדם שבת כדי שתהיה נשלמת ומאירה בשבת כנ"ל. גם עקר השבת הוא על־ידי הצדקה, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג.), כי עקר השבת הוא אחר ששת ימי המעשה, כמו שכתוב (שמות כ, ח): "ששת ימים תעבד ועשית" וכו', דהינו מי שהוא עושה ועובד את ה' ששת ימי המעשה יוכל לקבל קדשת שבת, כי 'מי שטרח בערב שבת' וכו'. ועקר שם המעשה שבקדשה הוא בחינת צדקה, בבחינת (ישעיה לו, כו): "מעשה הצדקה", כמובא במאמר "ויהי הם מריקים שקיהם" בסופו (בסימן יז), וכמו ששמעתי מפי קדוש אדוננו מורנו ורבנו נרו יאיר (שיחות הר"ן סימן רנח). ומכלל דבריו הקדושים הייתי שומע, ששם עשיה היא צדקה. ועל־כן מי שעושה צדקה בששת ימי המעשה אזי אחר־כך בא השבת, כי עקר שבת הוא אחר ששת ימי המעשה כנ"ל, כמו שכתוב (שמות לא, יז): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים וכו' וביום השביעי שבת", כי עקר הבריאה הוא על־ידי חסד, כמו שכתוב (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה". ועל־כן כשעושה צדקה שעל־ידי־זה ממשיך חסד, כי כל המרחם על הבריות וכו' [כמו שאמרו רבותינו ז"ל, (שבת קנא:)]. נ מצא, שהוא מקים א ת העולם. וכאלו עשה את השמים ואת הארץ. ועל־כן אחר־כך בא קדשת שבת, כי עקר השבת אחר ששת ימי המעשה כנ"ל.

וזה תלוי בזה, דהינו שאי אפשר שיבא שבת כי אם אחר ששת ימי המעשה כנ"ל, ועקר המעשה הוא צדקה כנ"ל. וכן להפך אין שלמות לששת ימי המעשה כי אם על־ידי שבת, שממנו נשפע שפע קדשה וחיות ושלמות לששת ימי המעשה, כמו שכתוב (רש"י בראשית ב, ב): 'בא שבת בא מנוחה', דהינו שאין שלמות להצדקה שהיא בחינת המעשה כנ"ל, כי אם על־ידי שבת שהיא בחינת אמונה, המשלים ומאיר את הצדקה כנ"ל. ועל־כן ממשכנין על הצדקה בערב שבת, כי צריך לגבות הצדקה קדם שבת בשביל הצדקה ובשביל השבת, כנ"ל: