# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/660/62/2/

וזה בחינת צדקה, כי ענין צדקה הוא למלאות פגימת וחסרון הלבנה שהיא בחינת חכמה תתאה. כי על־ידי שממלאים להעני החסרון בבחינת (דברים טו, ח): "די מחסרו אשר יחסר לו", על־ידי־זה הוא בחינת מלוי חסרון ופגימת הלבנה, כי הלבנה בחינת חכמה תתאה, בחינת חכמת שלמה, היא בחינת כנסת ישראל. וכשישראל עניים חס ושלום, אזי הוא בבחינת מעוט וחסרון הלבנה. וכשממלאים לעני החסרון - על־ידי־זה נעשה מלוי הלבנה, ואזי מתחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה.

וזה בחינת (תהלים מא, ב): אשרי משכיל אל דל - 'משכיל' דיקא, כי צדקה היא בחינת מחין, כי על־ידי הצדקה, על־ידי שמשפיע שפע להעני, ועל־ידי־זה נשפע לבחינת חכמה תתאה ונתמלאה הלבנה, ועולה השכינה כביכול מהגלות, ואזי מתחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה, ושופע חכמה עלאה בחכמה תתאה שפע החכמה והמחין. ועל־כן הצדקה היא בחינת מחין, בחינת אשרי משכיל אל דל, כי על־ידי הצדקה מתחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה ומקבלת משם חכמה ומחין כנ"ל. כי על־ידי הצדקה מעלין השכינה מהגלות, כביכול, וממלאין פגימת הלבנה כנ"ל.

ועל־כן הצדקה היא מצוה גדולה מאד מאד, והיא שקולה ככל התורה וככל המצות, כי עקר כל התורה והמצות הוא רק לקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה, כי מצות התורה הם מלבשין בכל הדברים של זה העולם הגשמי, כגון ציצית מחוטי צמר וכן תפלין מעור בהמה טהורה וכיוצא בזה בכל המצות. ועל־ידי שמקימין ועושין המצות על־ידי דברים גשמיים מזה העולם, על־ידי־זה נעשה יחוד נפלא והתחברות גמור שמתחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה, כי מתחבר החיות והחכמה של זה העולם שהיא בחינת חכמה תתאה לחכמה עלאה שהיא בחינת התורה והמצות, מאחר שעושה מצוה מן התורה על־ידי דבר גשמי מזה העולם. וזה בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה שנעשה על־ידי כל המצות של התורה, אבל על־ידי צדקה נעשה זה היחוד וההתחברות של חכמה תתאה בחכמה עלאה בשלמות גמור מאד. כי צדקה היא בחינה זו ממש, כי זה העני הוא בחינת חכמה תתאה שהיא כביכול בעניות ודלות, כמובא (תקוני זהר תקון כא, נח.), בבחינת מעוט הלבנה, בבחינת גלות השכינה, כביכול, ועל־ידי שממלא להעני החסרון - על־ידי־זה ממלא חסרון הלבנה, וכשהיא בשלמות אזי היא עולה מן הגלות, כי אין להם יניקה ממנה מאחר שאין לה חסרון והיא בשלמות, כידוע (סימן סט). ואזי כשבחינת חכמה תתאה, בחינת לבנה בשלמות, כביכול, אזי מתחברת עם חכמה עלאה, ומקבלת שפע המחין מחכמה עלאה.

וכל זה נעשה על־ידי הצדקה, שהיא בחינת השפעה שמשפיע להעני לבחינת מלכות בחינת חכמה תתאה וכו' כנ"ל, כי הממון והעשירות הוא בחינת חכמה תתאה, בבחינת (משלי ג, טז): "בשמאלה עשר וכבוד". כי חכמה עלאה וחכמה תתאה הם בחינת ימין ושמאל, כידוע (תקוני זהר תקון יח, לד:). ועל־כן על־ידי שנותן להעני ממון - על־ידי־זה משלים בחינת חכמה תתאה, ואזי אתחבר מלכא במלכא, וכדין כל נהירו וכל שלימו וכל חידו אשתכח, וכדין "ותרב חכמת שלמה"; דאתרביאת סהרא. ונמתקין כל הדינים ונתבטלין ונמשכין חסדים גדולים, בחינת צדקה וחסד, וכנ"ל: