# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/660/62/3/

ועקר המעלה והחשיבות של מצות הצדקה הוא, כי איתא בגמרא (בבא בתרא י.): דשאל האי מינא, אם הקדוש־ברוך־הוא אוהב עניים למה אינו מפרנסן וכו'? כי באמת בודאי הקדוש־ברוך־הוא נותן לחם לכל בשר ומפרנס מקרני ראמים וכו', ובודאי בידו לפרנס את העני, אבל אף־על־פי־כן הזהיר השם־יתברך אותנו דיקא לתן צדקה להעני ולפרנסו. והגדיל מאד במעלת מצוה זו ובשכרה מאד מאד, כי באמת אנחנו דיקא צריכים לפרנס את העני וזה עקר התקון, כי עקר בחינת מלוי הלבנה הוא על ידינו דיקא, כי עקר מעוט הירח היה מחמת הקטרוג שקטרגה (חלין ס:): אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, כי יש את ערותא דלעלא ויש אתערותא דלתתא (יש התעוררות שבאה מלמעלה, ויש שבאה מלמטה). ואיתא בזהר הקדוש (תזריע מה:): שכשאין אתערותא דלתתא חס ושלום, והעולם מתקים על ידי אתערותא דלעלא לבד, אזי חס ושלום דינים שולטין. וזה עקר מעוט הירח על־ידי שאין אתערותא דלתתא, כי החכמה תתאה שהיא בחינת הירח היא בידינו, כביכול, וכפי מעשינו כן הוא במלוי או במעוט חס ושלום, כידוע.

וזה בחינת הקטרוג אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד - הינו שיהיו שניהם שוים תמיד, וישתמשו שניהם בכתר אחד על־ידי אתערותא דלעלא לבד, כי אם לא היו צריכין אתערותא דלתתא כלל, והיה מתנהג הכל על־ידי אתערותא דלעלא לבד, בודאי לא היתה הלבנה צריכה להתמעט, כי אתערותא דלעלא, כביכול, אינו משתנה לעולם, ובודאי היה הכל בשלמות תמיד, אבל הלבנה בעצמה קטרגה, כי זה אי אפשר שיהיה אתערותא דלעלא לבד בלא אתערותא דלתתא, כי זה עקר בריאת העולם כדי שיהיה להאדם בחירה. ואנחנו בזה העולם נעבד אותו יתברך, ויתקים העולם על־ידי התעוררות התחתונים בחינת אתערותא דלתתא.

ועל־כן אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד - כי חכמה תתאה, בחינת הלבנה, בהכרח שתתלבש בין התחתונים כדי לקימם ולהחיותם. ועל־כן בהכרח שיהיה תלוי שלמותה על־ידי התעוררות תחתון, שבשביל זה היה עקר בריאת העולם. ועל־כן אמר לה: לכי ומעטי את עצמך - כדי שתוכל להתלבש בין התחתונים לקים העולם ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. זה בחינת (דניאל יב, ג): "ומצדיקי הרבים ככוכבים", בחינת כלל ישראל שנמשלו לכוכבים (מגלה טז.), כי ישראל והצדיקים הם מפיסין דעתה, כי הם ממלאין אותה ומשלימין אותה, כי אחר הקטרוג - ואז נתמעטה - אזי הכל תלוי ביד התחתונים, ועל־ידי ישראל והצדיקים על־ידי־זה הם ממלאין פגימתה ואז יתקים (ישעיה לו, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה".

כי זה עקר השלמות של כל העולמות שתתמלא הלבנה מפגימתה על ידינו דיקא, על־ידי בחינת אתערותא דלתתא. וזה עקר מעלת הצדקה וחשיבותה, כי זה שנופל לעניות, נמצא שהוא מבחינת מעוט הלבנה. ועקר המעוט נעשה על־ידי שאין אתערותא דלתתא כנ"ל. ועל־כן אי אפשר למלאות החסרון כי אם על ידינו דיקא, כי אם יתמלא חסרונו על־ידי השם־יתברך, כביכול, שזה בחינת אתערותא דלעלא לבד, הרי חזר הקטרוג למקומו חס ושלום ויחזר המעוט כבתחלה, כי עקר המעוט נעשה על־ידי שאין אתערותא דלתתא חס ושלום, נמצא, כשיש עניות חס ושלום, שזה בחינת מעוט הלבנה, כביכול אין בידו יתברך למלאות החסרון, כי יחזר הדבר למקומו, מאחר שיתמלא על־ידי אתערותא דלעלא לבד בלא אתערותא דלתתא וכנ"ל. כי עקר מלוי הלבנה תלוי בידינו דיקא כנ"ל.

ועל־כן השם־יתברך מזהיר מאד מאד את ישראל לתן צדקה, כי השם־יתברך חפץ מאד מאד להעלות השכינה מהגלות ולמלאות פגימת הלבנה, אבל כביכול, אין הדבר בידו יתברך, בבחינת (ברכות לג:): 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', שהיא בחינת מלכות חכמה תתאה לבנה שנקראת יראת שמים, כמובא במקום אחר (סימן כט), הינו שזה אין בידו כביכול, כי עלית השכינה מהגלות ולמלאות פגימת הלבנה - זה תלוי בהתעוררות התחתונים על־ידי אתערותא דלתתא דיקא, כי כשאין אתערותא דלתתא חס ושלום, רק אתערותא דלעלא, חזר הקטרוג והמעוט למקומו כנ"ל.

וזהו עצם מעלת הצדקה, כי עושה חסד, כביכול, עם השם־יתברך שהוא חפץ מאד לפרנס את העני ולהחיותו, אבל אין בידו, כביכול, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על רבי אלעזר בן פדת (תענית כה.): 'אי בעית דאחרוב עלמא' וכו'. כי מאחר שהוא עני, נמצא שהוא נמשך מבחינת מעוט הלבנה. ומאחר שהוא בא מבחינה זו, על־כן אי אפשר בשום אפן שיתמלא חסרונו כי אם על־ידי בני־אדם התחתונים על־ידי בחינת אתערותא דלתתא, כי אם לאו - חזר המעוט למקומו חס ושלום, וכנ"ל. וזה בחינת (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל", כי הנותן צדקה לעני הרי הוא כמלוה להשם־יתברך, וכאלו עושה חסד עמו יתברך, וכנ"ל: