# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/660/62/4/

וזה בחינת ספירת העמר קדם מתן תורה בשבועות, כי יציאת מצרים בלילה הראשונה של פסח אז היה הארה גדולה מאד מאד, וכמובא (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א). ועל־ידי־זה יצאו ממצרים, אבל הכל היה על־ידי בחינת אתערותא דלעלא לבד, כי לא היה כדאי על־ידי מעשיהם הטובים שהיו מעטים מאד לצאת. ועל־כן אף־על־פי שהיה אז הארה גדולה מאד בחינת חכמה עלאה, בחינת (שמות יג, יח): "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים", בחינת שער החמשים, שהוא שכל עליון מאד, בחינת חכמה עלאה, אף־על־פי־כן היה בהכרח שאחר־כך יסתלק האור הזה הגדול, כדי שיזכו לקבל האור במדה על־ידי אתערותא דלתתא כדי שיהיה חבור וקשור גמור בין חכמה תתאה וחכמה עלאה, כי עקר ההתחברות של חכמה תתאה עם חכמה עלאה הוא רק על־ידי אתערותא דלתתא. וזה בחינת ספירת העמר, כי תכף ביום ראשון של פסח חוזר ונסתלק האור הגדול והמחין הגדולים, כמובא (פרי עץ חיים, ספירת העמר, פרק א). ואזי צריכין להתחיל להתעורר מעצמו בבחינת אתערותא דלתתא - לקדש ולטהר עצמו מכל הזהמות ומכל הטמאות, כדי לקשר כל החכמות וכל הצמצומים של זה העולם שהוא בחינת חכמה תתאה לבחינת חכמה עלאה.

וזה בחינת הנפת העמר, כי עמר שעורים הוא בחינת חכמה תתאה המלבש בזה העולם. כי איתא ברעיא מהימנא (זהר אמור צח.), ששתי הלחם של חטים הם בחינת אדם, כי חטים מאכל אדם ועמר שעורים הוא בחינת מאכל בהמה, כי החיות המתלבש ומתצמצם בזה העולם הוא בבחינת בהמה כנגד החיות העליון, בחינת חכמה עלאה שהיא בחינת אדם, ועל־ידי הנפת העמר, על־ידי־זה מעלין ומניפין כל החכמות הנפולות מזה העולם, שהם נמשכין מחכמה תתאה שהיא מתפשטת בכל העולם אפלו בבחינת בהמיות ומחיה את כלם. ועכשו מניפין הכל ומרימין הכל להשם־יתברך, כי מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו מעלה ומוריד למי שמעלה ומטה שלו (מנחות סב.), הינו שמרימין כל החכמות של כל העולם שהם בחינת בהמיות ומקשרין ומעלין הכל להשם־יתברך, שעל־ידי־זה מעלין חכמה תתאה ומחברין עם חכמה עלאה. ועל־כן אז מתחילין לספר ספירת העמר, כדי לקשר כל הימים והמדות שהם בחינת צמצומים מחכמה תתאה המחיין את כל העולם לקשר הכל לבחינת הנפת העמר, הינו לבחינת חבור מלכא במלכא, בחינת התחברות חכמה תתאה עם חכמה עלאה הנעשה על־ידי הנפת העמר כנ"ל.

כי ארבעים ותשעה ימי הספירה הם בחינת צמצומים של החכמה תתאה הנמשכים מחכמה עלאה, כי יש חמשים שערי בינה ושער החמשים הוא נעלם מעין כל, כי הוא בחינת חכמה עלאה שהוא נעלם מעין כל (תקוני זהר, תקון כב, סח:). וארבעים ותשעה שערים הם בחינת הצמצומים שמתצמצם החכמה עלאה על־ידי ארבעים ותשעה פנים, ארבעים ותשעה ימים ומדות, הינו כמה בחינות צמצומים של החכמה תתאה כדי לקבל ולינק מהאור במדה.

ואלו הארבעים ותשעה ימים והמדות הם כפי מעשה התחתונים - כשעושין רצונו של מקום אזי הם מקבלין רב שפע, ואזי הוא בחינת ארבעים ותשעה פנים טהור, ולהפך חס ושלום, אזי נמשך להם חיות משם חס ושלום, ואזי מקבלין חס ושלום משם הארבעים ותשעה פנים טמא. ועל־כן אנו צריכין לספר ארבעים ותשעה ימי הספירה כדי להמשיך על עצמנו קדשה, על־ידי שמקשרין כל הימים והמדות לשרשם, לבחינת התחברות חכמה תתאה בחכמה עלאה שהיא בחינת העמר, כנ"ל:

וזה בחינת הספירה שסופרין הימים, כי שם למעלה בבחינת חכמה עלאה - אין שיך שום מספר כלל, כי אין שם בחינת ימים ומדות, כי שם הוא למעלה מהזמן ושם אין שיך מספר כלל, ועקר המספר הוא רק למטה במקום שיש צמצומים בבחינת החכמה תתאה, ששם כל הימים והמדות ושם שיך ספירה. ועל־כן סופרין ספירת העמר כדי לקשר בחינת הספירה, הינו לקשר כל הצמצומים שהם בחינת ספירה, כי שם שיך מספר. ושם הוא בחינת כל הימים והמדות, לקשר הכל לבחינת העמר, שהוא בחינת התחברות חכמה תתאה בחכמה עלאה. נמצא, שבכל ימי הספירה הוא בחינת אתערותא דלתתא - לקדש ולטהר עצמו כל אחד ואחד, כדי להעלות ולקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה, דהינו לקשר כל הימים והצמצומים שהם בבחינת מספר, שהם בבחינת חכמה תתאה, לקשר הכל להשם־יתברך לבחינת חכמה עלאה, כי באמת כלו חד, כי חכמה עלאה וחכמה תתאה באמת כלו חד.

ואז זוכין בשבועות ביום החמשים לקבל התורה שהיא בחינת חכמה עלאה בחינת שער החמשים, ואז מתחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה בחינת 'וידבר אלהים את' שהיה אז ביום החמשים, וכמו שפרש רבנו ז"ל פסוק זה, עין שם, שהיא בחינת התחברות חכמה תתאה בחכמה עלאה שהיה על־ידי מתן תורה. כי על־ידי שנמסרה התורה לתחתונים בעולם הזה, על־ידי־זה מתחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה על־ידי שמקימין בני־אדם התחתונים בעולם הזה שהוא בחינת חכמה תתאה את התורה שהיא בחינת חכמה עלאה, כי על־ידי התורה מקשרין כל החכמות והחיות של זה העולם להשם־יתברך, שזהו בחינת התחברות חכמה תתאה בחכמה עלאה כנ"ל. ועל־כן כלל התורה נקראת צדקה, כמו שכתוב (דברים ו, כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות" וכו'. כי כלל התורה הוא לחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה, שזהו בחינת צדקה כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

[שיך לעיל (אות ג')]