# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/660/63/

על פי מה שכתב רבנו בספר הראשון בסימן קע"ב על פסוק "מלא כל הארץ כבודו", עין שם:

והכלל, כי באמת השפע של השם־יתברך יורד תמיד, הן שפע עשירות או בנים וכיוצא - כל ההשפעות יורדין תמיד מאת השם־יתברך, אך המניעה היא מחמת גשמיות החמר שעושה צל נגד אור ההשפעה, כי כל דבר עב וגשם כשעומד נגד דבר רוחני - עושה צל, כגון הארץ נגד הירח. וכן הירח נגד מה שלמעלה ממנה, וכן למעלה מעלה. וזה הצל שנעשה מגשמיות החמר של הדבר העב שעומד נגד האור הדק - הוא מונע האור מלבא. ועל־כן האדם מחמת גשמיותו הוא מונע ממנו אור ההשפעה ומחמת זה נתעכב ההשפעה לפעמים, אבל כשהאדם מבטל עצמו מכל וכל, ואז אינו עושה צל כלל, אז נתגלה אור כבודו יתברך, מחמת שאין צל להסתיר אורו הגדול יתברך, ואז יורדין כל ההשפעות וכו'. וזהו בחינת (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו", הינו מבחינת "מלא כל הארץ", שמבטלין עצמו מכל וכל, עד שכל הארץ הגשמי נתבטל כלא וכאפס וכאין ממש, על־ידי־זה נתגלה כבודו יתברך, כי אין צל שיסתיר אור כבודו יתברך. וזהו "מלא כל הארץ כבודו", הינו מן לא כל הארץ כנ"ל על־ידי־זה כבודו נתגלה כנ"ל:

וזה בחינת מצות צדקה לתן לעני שמעלתה גבה מאד, כמפרסם בדברי רבותינו ז"ל ושקולה ככל התורה כלה (בבא בתרא ט.), כי על־ידי הצדקה הוא מעביר ומסלק הצל הנ"ל, שעל־ידי־זה נתגלה כבודו יתברך, כי עקר העניות והחסר נמשך רק מהצל הנ"ל, שמונע כנ"ל. וכשנותן צדקה ומבטל עניות, נמצא, שהוא מעביר ומסלק הצל המונע אור ההשפעה, מאחר שמבטל העניות שהיא בחינת הצל כנ"ל. וזהו שנאמר בצדקה (תהלים יז, טו): "אני בצדק אחזה פניך". כי כשנסתלק הצל נתגלה בחינת אור הפנים, כביכול, של השם־יתברך בחינת "מלא כל הארץ כבודו" כנ"ל. וזה שכתוב (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". כי כשנסתלק הצל - מאיר וזורח אור השמש. וכל זה נעשה על־ידי הצדקה שמעביר הצל המסתיר זריחת אור השמש ומסתיר אור הפנים כנ"ל, וכשנתעבר ונסתלק הצל על־ידי הצדקה נתגלה אור הפנים וזריחת השמש, כנ"ל.

ועל־כן הצדקה מכפרת עונות, כמו שכתוב (דניאל ד, כד): "וחטאך בצדקה פרק". כי עקר פגם החטא הוא, שעל־ידי החטא נעשה מסך המבדיל בחינת צל, שמונע אור השם־יתברך, ומסתיר אור פניו מאתנו חס ושלום, כפי בחינת החטא כפי הצל שנעשה מהחטא חס ושלום, ועל־כן על־ידי הצדקה, שעל־ידי־זה ממשיך ההשפעה למקום העניות והחסר ומסלק הצל, על־כן על־ידי־זה נמחלין כל העונות והפגמים שהם בחינת צל, בחינת הסתרת פני ה' כנ"ל. ועל־כן 'שקולה צדקה ככל התורה כלה', כי זה עקר כלל כל התורה כלה כדי לגלות כבודו יתברך, כמו שכתוב (ישעיה מג, ז): 'לכבודי בראתיו' וכו', כמו שאיתא בזהר הקדוש (בא מב.): 'בגין דישתמודעין ליה'. כי על־ידי כל המצות מסלקין המסך המבדיל, דהינו בחינת הצל וממשיכין ומגלין אור כבודו יתברך. וזה נעשה על־ידי הצדקה ביותר, כי על־ידי הצדקה ממשיך אור השפע למקום העניות, שהוא בחינת חשך וצל, ועל־ידי־זה דוחה ומסלק הצל. וממשיך ומגלה אור ההשפעה שהוא אור כבודו יתברך, בחינת "מלא כל הארץ כבודו", שזהו בחינת כלל כל התורה כלה. ועל־כן 'שקולה צדקה ככל התורה כלה', כנ"ל:

הלכה ד' בהלכות מלמדים הלכה ד (אות י):

הלכה ה' בהלכות שבועות הלכה ב' (אות לד):