# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/61/

הגר נכנס בדת ישראל על־ידי מילה וטבילה וצריך בית דין וכו'.

כי מתחלה היה עכו"ם משבעים אמות שהם נאחזים בהרע הכולל שהוא בחינת ערלה, כמובא בדברי רבנו (בסימן יט).

ועל־כן כשנכנס בדת ישראל צריכין למולו, ועל־ידי מצוה זו דיקא נכנס בדת ישראל, כי היא תקון הכללי, כי על־ידי הכנעת הערלה, על־ידי־זה נכנע הרע הכולל שהיה נאחז בו בין השבעים אמות ואזי נכנס בדת ישראל, כי זה עקר קדשת ישראל, דהינו שמירת הברית, שהיא בחינת מילה שעל־ידי־זה רוממנו מכל לשון, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר (שם), ואחר־כך חיב טבילה כדי שיהיה נעשה בריה חדשה, כי הטבילה היא בחינת התעלמות בתוך מי המקוה שהוא בחינת עלמא דאתי, ששם נתחדשים ונעשים כבריה חדשה בבחינת תשובה, בחינת (איכה ה, כא): "השיבנו ה' וכו' חדש ימינו" וכו', וכמובא כל זה לעיל בהלכות טבילת כלים (הכשר כלים הלכה א) ובהלכות מגלה (פורים הלכה א). ועל־כן חיב הגר טבילה, כדי שעל־ידי־זה יהיה נתחדש ממש ויתהפך מגוף של השבעים אמות לגוף ישראל, כנ"ל.

וצריך בית דין, ובעודו במים בית דין מודיעין אותו קצת מצות והוא מקבל עליו על מלכות שמים וכו' (יורה דעה סימן רסח, סעיף ב). כי עקר קדשת ישראל הוא בחינת הנקדה שיש בכל אחד מישראל, שהיא בחינת נשמתו, וכל הנקדות של ישראל מקבלין מנקדה הכלליות, כמובא במאמר 'ואתם תהיו לי' וכו' (בסימן לד). וכבר מבאר לעיל בהלכות נדרים (הלכה א) שבית דין של שלשה הם בחינת "צדיק מושל", בחינת "ישראל ממשלותיו", כי יש להם כח למשל ולדון כרצונם והם בחינת נקדה הכלליות, כי הם כלולים מכל ישראל שהם שלשה, כהן לוי וישראל, שהוא בחינת כלל ישראל שהיא בחינת נקדה הכלליות.

ועל־כן הגר צריך בית דין, כדי שיאירו בו מנקדה שבהם שהיא בחינת נקדה הכלליות, כדי שיקבל הגר בחינת הארת הנקדה, שעל־ידי־זה זוכה לקדשת ישראל שעקרה תלויה בהנקדה כנ"ל, כי בעודו במים מודיעין לו מצות, ועל־ידי־זה שהם מודיעין לו בפיהם המצות, הם מאירין בו הנקדה שהיא בחינת "פי ידבר חכמות", ועל־ידי־זה מקבל הנקדה ואזי נעשה ישראל. ועל־כן דיקא בעמדו במים - מודיעין לו, כי איתא, שאי אפשר להחזיר הנשמה כי אם על־ידי טבילה, ועל־כן כשהוא במים, שאז צריך לקבל בחינת נשמה, אז מודיעין לו וכו' ומאירין בו הארת הנקדה הנ"ל, ומקבל שם הנשמה על־ידי הטבילה, כי הנקדה היא הנשמה, כנ"ל:

ועל־כן צריך להיות מילה קדם הטבילה, כי אי אפשר לקבל הארת הנקדה כי אם על־ידי המילה, כי הנקדה שורה במקום ברית שלום, כמובא שם במאמר 'ואתם תהיו לי וכו', עין שם. כי הערלה היא בחינת חרפה, בבחינת (בראשית לד, יד): "כי חרפה היא לנו", שהיא בחינת (תהלים ט, ח): "חרפה שברה לבי", שזהו בחינת פגם הנקדה, עין שם. ועל־כן מתחלה כשהיה עכו"ם ערל, כי כל הגוים ערלים וכו', כמו שמבאר במשנה (נדרים לא:), כי יניקת השבעים אמות הוא משבירת כלים, שמשם אחיזת הקלפות שהיא בחינת ערלה, בחינת חרפה כנ"ל, ועל־כן כשרוצה לכנס בדת ישראל צריך מילה - כדי להסיר החרפה, כדי להוציאו מן בחינת השבירה ונתגלה בחינת ברית שלום, ששם שורה אצל ישראל אור הנקדה, ואזי מקבל אור הנקדה מן הבית דין של שלשה ישראלים בעודו במים כנ"ל, ואזי נתחדש ממש כנ"ל, דהינו שיוצא מבחינת שבירה לבחינת תקון, שזהו בחינת בריה חדשה ממש, כידוע:

הלכות גרים הלכה ב בהלכות עבדים הלכה ב (אות י):