# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/18/

כי כל אדם בא לעולם הזה רק בשביל זה כדי לברר ברורים, לברר ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות שנפלו לשם על־ידי חטא אדם הראשון או על־ידי חטאיו בעצמו שחטא בגלגול הראשון, וברור הניצוצות הוא בחינת גרים ובעלי תשובה כנ"ל. ועל־כן צריך האדם לשמר עצמו מאד ולשפט עצמו בכל עת, כדי לעורר אש המשפט הנ"ל, כדי להכניע הרע הנאחז סביב אלו הניצוצות שהוא מכרח לבררם, שלא יתאחזו בו חס ושלום, ובשביל זה באמת האדם הוא בסכנה גדולה בעולם הזה, וצריך לשפט עצמו הרבה בכל יום ויום ולחשב דרכיו ולעורר לבבו להשם־יתברך, שזהו ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו שהזהירנו רבנו ז"ל על זה פעמים אין מספר, וכמזכר כמה פעמים בספריו הקדושים.

כי לפי עצם הסכנה שיש על כל אדם בעולם הזה כקטן כגדול מחמת הרע הנ"ל הנאחז בהניצוצות שהוא מכרח לבררם, כי אפלו האדם הפחות שבפחותים שבישראל הוא גם כן מברר ברורים לפי בחינתו, ומחמת שאלו הניצוצות הקדושים שהוא צריך לבררם הם מערבים בתוך הרע, על־כן יש עליו סכנות גדולות, שלא יתאחז בו הרע חס ושלום, ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו' וכו'. ועל־כן אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד כנגדם, כי אם על־ידי התבודדות, שהיא בחינת משפט הנזכר במאמר הנ"ל, שהאדם צריך לשפט עצמו, דהינו להתבודד בינו לבין קונו ולהשפט בעצמו על כל דרכיו, וליסר עצמו ולהוכיח את עצמו בכל יום ויום כדי לעורר אש המשפט הנ"ל, כדי לשרף ולהכניע את הרע שלא יתאחז בלבו חס ושלום, כנ"ל.

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, ד): 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'. וכמו שמצינו כבר כמה צדיקים ואנשים גדולים וכמה אנשים כשרים וחשובים, שכבר עסקו בעבודת ה' באמת ימים ושנים, ואחר־כך נלכדו בעברות חמורות חס ושלום, רחמנא לצלן, וכמובא בכתבי האר"י מזה (פרי־עץ־חיים, נפילת אפים, פרק ב), אך הכל הוא על־פי הנ"ל, כי מחמת שכל אדם עוסק בעולם הזה רק לברר ברורים, ובפרט העוסקים בעבודת ה' ביותר, שבכל יום ויום הם מבררים ברורים חדשים. ועל־כן בכל יום ויום יצרם מתגבר עליהם ביותר, כי יש להם יצר הרע חדש בכל יום, כי בכל יום נתעורר עליהם הרע מחדש, דהינו הרע של אלו הניצוצות שהגיעו אליהם עכשו לבררם, ועל־כן לפעמים הם באים לאיזה ניצוצות שהם מנחים בעמקי הקלפות ומחמת שהם עוסקים לבררם, על־כן נתאחז בהם הרע מאד, רחמנא לצלן, ועל־כן יכולין להכשל פתאם חס ושלום, ועל־כן צריכין להזהר מאד מאד לשפט עצמו בכל יום ויום ולחשב דרכיו כדי לעורר על־ידי־זה התלהבות לבו, כדי שיתעורר אש המשפט כדי לשרף את הרע, הנ"ל: