# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/19/

ובפרט כי כל אדם צריך ומכרח לעסק לקרב גם אחרים להשם־יתברך ולעשות בעלי תשובה וגרים, כי לכך נוצרת, כי זה עקר ישוב העולם, כי "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח), שיהיה העולם מישב מבני אדם, דהינו בני דעה העוסקים בעבודת ה', כי מי שאינו עוסק בעבודת ה' הוא רק חיה בדמות אדם, וכמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימן ז תנינא), וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה מאד, וכמובא בזהר הקדוש (תרומה קכח:): 'זכאה מאן דאחד בידא דחיבא' (אשרי מי שאוחז ביד החוטא [להחזירו בתשובה]). והפליג שם מאד מאד בעצם שכרו, שהשם־יתברך מתפאר עמו בכל העולמות, עין שם. וזה בחינת הערבות שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כז:), כי כל אחד מישראל מחיב לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום ויום, וכמו שאנו מבקשין בכמה תפלות שנזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו', ועקר בקשתנו הוא שנזכה ללמד אחרים דרכים ועצות בעבודת ה' יתברך, וזהו ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים - שיהיה הלמוד רק לשמר ולעשות ולקים, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א, יז).

נמצא, שכל אדם מישראל חובה מטל עליו בזה לזכות גם אחרים בתשובה ולקרב נפשות לעבודת השם־יתברך, אבל צריכין לשמר עצמו מאד מן הרע הנאחז באלו הנפשות שהוא רוצה לקרבם, ולזה צריכין משפט - לשפט עצמו בכל יום כדי לעורר אש המשפט, כדי לשרף את הרע שלא יתאחז בלבו, וגם לגרש ולשרף את הרע מן ההיכל הקדש, דהינו מאלו הנפשות שהוא עוסק לקרבם, כמבאר היטב במאמר הנ"ל, ואז נתעורר המשפט ויוצא לאור משפט, ואז המשפט יושב על כסא וכו', עין כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל: