# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/20/

והנה עקר המשפט הוא ביום, כי אין דנין בלילה אלא בגמר דין (חשן־משפט סימן ה, סעיף ה), או אם נתרצו הבעלי דינין (ש"ך שם סעיף־קטן ד), וכמו שכתוב (ירמיה כא, יב): "בית דוד... דינו לבקר משפט" וכו'. ועל־כן נקרא המשפט 'אור', כמו שכתוב (הושע ו, ה): "ומשפטיך אור יצא". כי המשפט הוא בחינת אור יום, כי המשפט הוא בחינת חכמה ומחין כנ"ל, שזהו בחינת אור יום, כי בלילה הוא הסתלקות הדעת, כידוע. ועל־כן עקר המשפט ביום.

ועל־כן עקר התגלות הדעת שיוכל לכלכל דבריו במשפט העקר הוא ביום, וכשמגיע הלילה ואז נתעוררין כל גרדיני נימוסין וכו' וכל הקלפות וכו', ואז יורד בחינת המלכות שהיא בחינת כסא כבוד, בחינת כסא המשפט הנ"ל, לעמקי הקלפות, לברר משם ברורים, ומחמת שאז מתגברין החיצונים מאד, על־כן אין בנו כח לשרפם ולהכניעם על־ידי בחינת המשפט שלנו.

ועל־כן בלילה הוא זמן שנה, שהיא הסתלקות הדעת הסתלקות המשפט, דהינו שאנו מסלקין המשפט מאתנו, כי אין כח במשפט להכניע, רק אנו מוסרין המשפט להשם־יתברך שהוא בעצמו יעשה בהם משפט כתוב.

וזה בחינת מה שאנו אומרים קדם השנה (תהלים לא, ו): "בידך אפקיד רוחי" וכו' - 'בידך' דיקא, שאנו מוסרין המשפט בעצמו, והמשפט הוא בחינת יד, בחינת (דברים לב, מא): "ותאחז במשפט ידי", שהשם־יתברך בעצמו יעשה בהם משפט, בבחינת (שם א, יז): "כי המשפט לאלקים הוא", ואזי השם־יתברך בעצמו ממשיך כח המשפט לבחינת מלכות, שהיא בחינת היכל הקדש הנ"ל, בחינת כסא הנ"ל, שהיא בחינת שם הנ"ל, בחינת עגולא, ואז המלכות מקבלת כח המשפט, ויורדת בכח המשפט בכל העולמות התחתונים ומבררת ברורים מעמקי הקלפות כל זמן השנה עד חצות לילה, כי מלכות היא "חרב נוקמת", בחינת חרב המשפט הנ"ל.

כי בלילה עקר הברור על־ידי בחינת מלכות, שהיא בחינת אמונה, בחינת שם הנ"ל, כי בחינת השם לבד הולך ומברר ברורים בלילה בבחינת (ישעיה כו, ט): "נפשי אויתך בלילה" וכו', ועקר תאות הנפש דקדשה הוא לבחינת השם, בבחינת (שם כו, ח): "לשמך ולזכרך תאות נפש".

ועל־כן אף־על־פי שבלילה אין משפט, אף־על־פי־כן אנו מעוררין בלילה כח המשפט של היום, כי גמר דין נעשה בלילה, וגם האדם יכול לשפט את עצמו בכל עת, כי האדם נגד עצמו בודאי הוה כקבלו עליהו.

ועל־כן מתודין עצמן קדם השנה בכל הודויים, כמובא ברעיא מהימנא (זהר צו כט:), שצריך להתודות בכל הודויים קדם השנה, ומקבלין על עצמן ארבע מיתות בית דין, כדי לעורר כח המשפט של היום, וכל זה כדי למסר כל הכח הזה ליד בחינת המלכות, בחינת כסא הנ"ל וכו', כדי שתוכל לירד ולעלות מעמקי הקלפות, כי בלילה עקר הברור על־ידי בחינת המלכות, שהיא בחינת שם כנ"ל, כי יד ושם הנ"ל עגולא ורבועא הנ"ל הם בחינת יום ולילה, 'יד' שהיא בחינת חכמה, בחינת משפט, היא בחינת אור יום כנ"ל. 'ושם' שהוא בחינת נפש, הוא בחינת לילה, בחינת "נפשי אויתך בלילה", כנ"ל.

כי הצדיק מברר ברורים ועושה גרים ובעלי תשובה על־ידי שני בחינות הנ"ל, שהם בחינת יד ושם, כי כמה נפשות באים אליו ומתדבקין בו רק מחמת שמו לבד, ואחר־כך כשבאין אליו הוא מלמד אותם חכמתו ומכלכל דבריו במשפט על־ידי כל אחד ואחד. ובחינת השם היא בחינת שנה הסתלקות הדעת, דהינו שאינו עוסק אז לדבר עמהם, ללמדם משפט להכניס בהם דעתו, רק ששמו לבד הולך ומתפשט בעולם, ועל־ידי זה לבד הם נתדבקים בו.

והנה בלילה אז עקר הברור על־ידי בחינת שם בחינת מלכות כנ"ל, ואז מוסרין המשפט להשם־יתברך, כי אז נתעוררין כל גרדיני נימוסין ואין יודעין איך לנהג עמהם, כי יש רע שאין מועיל לו המשפט להכניעו, כמבאר במאמר הנ"ל בסופו. ועל־כן מוסרין אז המשפט להשם־יתברך, בבחינת "בידך אפקיד רוחי" כנ"ל, שהשם־יתברך בעצמו יעשה בהם משפט והשם־יתברך ממשיך אז בעצמו כח המשפט לבחינת מלכות, בחינת שם הנ"ל, כדי להצילה מהקלפות מסטרא דמותא, שהוא בחינת שנה, שהיא אחד מששים במיתה (ברכות נז:), 'אחד מששים' דיקא. ועל־כן מעוררין קדם השנה הששים גבורים כלם אחזי חרב וכו', וגם אומרים ששים אותיות של ברכת כהנים כדי לשמר ולהציל את בחינת המלכות, שהיא בחינת שם, שהוא בחינת עגולא, בחינת סמ"ך, כמבאר שם במאמר הנ"ל, כדי להציל את בחינת הסמ"ך, בחינת (שיר השירים ו, ח): "ששים המה מלכות" - מהשנה שהיא אחד מששים במיתה. וזה שאומרים קדם השנה (תהלים קמט, ו־ז־ט): רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים וכו', לעשות בהם משפט כתוב, כי אז קדם השנה מעוררין כח המשפט כדי למסרו לבחינת מלכות, בחינת שם, שהיא בחינת חרב פיפיות, בחינת "חרב נקמת", בחינת חרב המשפט הנ"ל: