# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/24/

ועל־כן קדם שבת, שאז עולין כל הניצוצות ונכללין בקדשה בכניסת שבת ומתיראין שלא יתאחזו הקלפות הרעים גם כן, על־כן יורד שלהובא דאשא (שלהבת של אש) ושורף אותם, הינו בחינת אש המשפט הנ"ל. וזהו בחינת רחיצת חמין בערב שבת, כידוע (פרי־עץ־חיים שבת פרק ג), ואחר־כך טובלין במקוה שהוא בחינת רבועא, בחינת מ"ם הנ"ל, בחינת מ"ם סאה של המקוה, כי כשיורד אש המשפט לשרף את הרע, אזי אחר־כך נשאר המשפט רק בבחינת רחמים וחסדים, בחינת מימי החסדים, בחינת (עמוס ה, כד): "ויגל כמים משפט", כי משפט עמודא דאמצעיתא (תקוני זהר יז:) שכלול רחמי ודינא, אש ומים.

כי זה סוד המובא בכונות הנ"ל (אות כא): שבתחלה קדם הנסירה אז הם אחור באחור, ואז זעיר אנפין כלול מחסדים וגבורות, ובשעת הנסירה שנעשה על־ידי השנה בכל לילה, וכן בראש השנה על־ידי־זה נמשכין כל הגבורות להמלכות ונשאר זעיר אנפין כלו חסדים לבד - הינו כנ"ל, שבתחלה מעוררין אש המשפט כדי לשרף את הרע שלא יתאחז בלבו, ואחר־כך נמשך כל האש שהיא בחינת גבורות להמלכות, שהיא בחינת היכל הקדש וכו' כנ"ל ואז נשאר המשפט בבחינת מימי החסדים לבד בבחינת רחמים, בבחינת (תהלים קיט, קנו): "רחמיך רבים ה'" וכו'.

וזה בחינת הטבילה של הגר אחר המילה, שהיא בחינת אש המשפט "חרב פיפיות" וכו' כנ"ל, בחינת כסא כנ"ל, ואחר־כך שחותכין הרע שהוא הערלה על־ידי חרב פיפיות הנ"ל, אחר־כך נשאר המשפט בבחינת רחמים, בחינת מימי החסדים כנ"ל, וזהו בחינת הטבילה במקוה של מ"ם סאה כנ"ל, וזהו בחינת הרחיצה במים או טבילה בכל בקר, הינו כנ"ל.

וזה בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (עין בסדור קול יעקב קמב.): כד פריש ליליא גדפהא, אזי מסתתמין תרעין דגן עדן, ונימוסי גרדיני נפקין בעלמא, ועלמא אתנהג בידא דמטרוניתא (כאשר הלילה פורש את כנפיו, נסגרים שערי גן עדן ובעלי דינים יוצאים לעולם והעולם מתנהג על ידי המלכה), הינו כנ"ל. כי בלילה נסתלקין המחין שהיא בחינת שערי גן עדן, כמובא. והוא בחינת הסתלקות המשפט למעלה להשם־יתברך ואז גרדיני נימוסין נפקין כנ"ל, ואז עלמא אתנהג בידא דמטרוניתא - שהיא בחינת מלכות, בחינת כסא הנ"ל, בחינת שם בחינת עגולא, בחינת סמ"ך, בחינת היכל הקדש הנ"ל, כי מוסרין לה כח המשפט לעשות נקמה בגויים וכו'. הכל כנ"ל, והבן: