# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/25/

וזה בחינת עצם אריכת הגלות עכשו אשר לא היתה כזאת מימי קדם, כי כבר עברו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה (סנהדרין צז:), כי עכשו השם־יתברך רוצה שיהיה גאלה שלמה לעולם באין גלות אחריו עוד כלל, ועל־כן בודאי ההכרח שישובו כל ישראל בתשובה ויבררו כל הברורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ה.): 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף', שהוא בחינת ברור כל הניצוצות, כידוע (עץ חיים שער כו, פרק ב), ואי אפשר לעשות בעלי תשובה ולברר ברורים כי אם על־ידי בחינת משפט הנ"ל, שהוא שורף את הרע, ואז נבנה היכל הקדש ברוחניות על־ידי הנפשות שמקרבים להשם־יתברך, ואזי יבנה היכל הקדש גם בגשמיות, דהינו בנין בית־המקדש ממש וארמון על משפטו ישב (ירמיה ל, יח), 'על משפטו' דיקא, כי עקר בנין בית־המקדש על־ידי בחינת המשפט כנ"ל.

אך יש רשעים שהם בחינת ערב רב שאסור לקרבם, כי אין מועיל כנגדם כח המשפט בבחינת (תהלים י, ה): "מרום משפטיך מנגדו", כמבאר היטב במאמר הנ"ל, ועל־כן על־פי הרב אין יודעים לשות עצות בנפשו איך להתנהג בענין המשפט הנ"ל, כי איך יקרב את הרחוקים, אולי הם מהרשעים שאסור לקרבם כנ"ל, כי בודאי אי אפשר לבשר ודם שידע זאת על בריו, אפלו צדיקים הגדולים במעלה מאד, מכל שכן הקטנים, כי אפלו משה רבנו עליו השלום נכשל בזה שקרב את הערב רב שהם הרשעים שאסור לקרבם, עד שאמר לו ה' יתברך (שמות לב, ז): "לך רד כי שחת עמך" וכו', כמבאר במאמר הנ"ל, ואם כן מה יעשו אזובי קיר, כי משה רבנו עליו השלום בודאי זכה לבחינת המשפט בשלמות, כי נתן לנו את התורה שהיא בחינת משפט כנ"ל, ובשעת מתן תורה שאז נתקרבו ישראל לאביהם שבשמים, שזהו בחינת גרים ובעלי תשובה אז זכה לעורר מלאכים הנ"ל, אש המשפט הנ"ל בשלמות גדול, כמו שכתוב (דברים ד, לו): "ודבריו שמענו מתוך האש", וכמו שכתוב (תהלים כט ז): "קול ה' חצב להבות אש", שכל זה הוא בחינת אש המשפט הנ"ל כנ"ל, ובאמת עלתה בידו שזכה להכניע את הרע לגמרי, כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן (שבת קמו.), שכל זה הוא בחינת בטול הרע לגמרי על־ידי אש המשפט הנ"ל כנ"ל. ואף־על־פי־כן אחר־כך קלקלו הערב רב עד שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא: 'לך רד' וכו' מחמת שהם בחינת רשעים שאסור לקרבם, מחמת שאין המשפט מועיל כנגדם כנ"ל, מכל שכן שאר בני אדם, שבודאי אין יכולין לסמך על המשפט שלהם בלבד, רק צריך לשפט עצמו מאד על כל דבר כדי לעורר התלהבות לבו, ואחר־כך למסר המשפט להשם־יתברך בבחינת "כי המשפט לאלקים הוא", שהשם־יתברך בעצמו יתן בו חכמה ודעת שיוכל לכלכל דבריו במשפט, ויזכה לידע ולכון עם מי לדבר ועם מי שלא לדבר, ואיך לדבר ומתי לדבר איך ומה וכמה, כי אי אפשר לאדם לכון המשפט הזה היטב כנ"ל, בפרט עכשו בגלות הזה והגלות דומה ללילה שאז צריכין רק למסר המשפט להשם־יתברך, כנ"ל.

כי עכשו בגלות הזה, בפרט בעקבא דמשיחא, אז מכרח משה רבנו עליו השלום להתלבש בכל ישראל ולהתגלגל עמהם כדי לתקן הפגם שפגם במשפט במה שקרב את הערב רב, כמובא בתקונים ובזהר הקדוש בכמה מקומות (בראשית כה, כח:). נמצא, שצריכין עכשו בכח משה רבנו עליו השלום לתקן פגם המשפט שנפגם על־ידי הערב רב, ומחמת זה - המשפט הוא נפלא ונעלם וסתום מאד, ואין מי שידע לכון המשפט הזה, מאחר שאפלו משה רבנו עליו השלום ירד ממדרגתו על־ידי הערב רב שקרבם, כמובא. ועל־כן נאמר על ישראל בגלות הזה (איכה א, ט): "ותרד פלאים". והקץ הוא נפלא וסתום ונעלם מאד, כמו שכתוב (דניאל יב, ו): "עד מתי קץ הפלאות". וכל זה הוא מחמת נפלאות והעלמת המשפט שצריכין לתקן הפגם של המשפט שהיה על־ידי הערב רב, שזה המשפט נפלא ונעלם מאד כנ"ל, בבחינת (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר למשפט", וצריכין רק לשפט עצמו היטב ואחר־כך למסר המשפט להשם־יתברך לבד, בבחינת "כי המשפט לאלקים הוא", כנ"ל: