# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/29/

וזה בחינת מה שהשמש מכה בבקר בפטיש לעורר העולם שילכו לבית הכנסת, כי בבקר הוא התעוררות המשפט, כי אז יוציא לאור משפט כנ"ל (אות כ), בבחינת "דינו לבקר משפט" כנ"ל. וזה בחינת הכאה בפטיש, כי הכאה היא בחינת דין ומשפט, הינו בחינת אש המשפט הנ"ל בבחינת (ירמיה כג, כט): "הלוא כה דברי כאש וכו' וכפטיש" וכו', שעל־ידי אש המשפט בחינת הכאה, על־ידי־זה מקרבין כל הרחוקים לעבודתו יתברך. ועל־כן מעוררין העולם על־ידי הכאה זו שילכו כלם לבית הכנסת שהוא כנפיא דכלא (התכנסות של כלם), דהינו שכלם יתקרבו לה' יתברך, וילכו לבית הכנסת לעסק בעבודת ה'. כי על־ידי אש המשפט שהיא בחינת הכאה, בחינת דין שהוא שורף כל הרע מן היכל הקדש, על־ידי־זה יכולים כלם להתקרב לה' יתברך ולילך לבית הכנסת שהוא בחינת 'היכל הקדש'.

גם קול ההכאה הוא קול חזק, בחינת הקול המעורר המשפט כנ"ל, כי עקר המשפט נתעורר על־ידי הקול שזהו בחינת קול שופר כנ"ל (אות ו), כי קול הוא בחינת משפט, כידוע (פרדס רמונים, שער כז, פרק ג). ועל־כן כל המכות והמשפטים שעשה משה במצרים היו על־ידי הכאת המטה, כי הכאה הוא בחינת משפט כנ"ל, ועל־כן מכין שלש הכאות בבקר זה בחינת משפט, שהוא בשלשה כנ"ל (אותיות ח, ט). ועל־כן בשבת אין מעוררין לבית הכנסת על־ידי הכאה בפטיש, כי בשבת אין צריכין לעורר המשפט, כי בשבת הוא בטול הרע, כי אז השכינה שובתת, כנ"ל: