# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/30/

וזה שנסמך ברכת 'השיבה שופטינו' לברכת 'מקבץ נדחי' וכו', כי קבוץ נדחים זה בחינת בעלי תשובה וגרים, שהיו מתחלה נדחים ורחוקים מן הקדשה ועכשו נתקבצים ונתקרבים להשם־יתברך ועולים כל הניצוצות הנדחים והמפזרים. ועל־כן נסמך לזה 'השיבה שופטינו', כי לזה צריכין משפט, כנ"ל.

וזה שנסמך אחר ברכת המשפט ברכת המינים שהיא "ולמלשינים אל תהי תקוה" וכו', זה בחינת הרשעים שאסור לקרבם שאין המשפט מועיל נגדם כנ"ל, שאנו מבקשים שלא יהיה להם תקוה, ויאבדו ויעקרו ויתבטלו ולא יזיקו לנו כלל, ואז יתרומם קרנם של הצדיקים והחסידים, כי מאחר שיזכו לרחק את הרשעים שאין המשפט מועיל להם אזי יהיה המשפט על מכונו ואז לא יוכלו הגרים להטות חס ושלום את לב הצדיקים מהשם־יתברך, ועל־כן על־ידי־זה יהיה 'משען ומבטח לצדיקים'.

ואז כשהצדיקים זוכין להמשפט בשלמות, אז יהיה נבנה ההיכל הקדש כנ"ל, שהוא בחינת בנין ירושלים כנ"ל, ואז יהיה צמיחת קרן דוד, שהוא בחינת כסא המשפט הנ"ל, שהוא בחינת מלכות כנ"ל, בחינת מלכות דוד שנאמר בו (תהלים פט, ל): "וכסאו כימי שמים", וכמו שכתוב (ישעיה טז, ה): "והוכן בחסד כסאו וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט", וכתיב ביה (שם יא, ג): "ולא למראה עיניו ישפוט וכו', ושפט בצדק דלים". כי עקר צמיחת קרן משיח הוא על־ידי תקון המשפט, שעל־ידי־זה נבנה ירושלים עיר הקדש שהיא בחינת היכל הקדש כנ"ל, ועל־כן נסמכו זה לזה כל הברכות האלו:

הלכות גרים הלכה ד בהלכות מילה, (אות טז):

הלכה ה בהלכות מילה הלכה ה, (אות טו):