# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/4/

כי מילה וטבילה הם בחינת מ"ם וסמ"ך, בחינת עגולא ורבועא המבאר במאמר הנ"ל, שהם בחינת משפט וכסא המבאר שם, כי מצות מילה שהיא בטול הרע שהוא הערלה - זה בחינת בטול האסור בששים שהוא על־ידי בחינת הסמ"ך, שהיא בחינת מלכות, בחינת (שיר השירים ו, ח): "ששים המה מלכות", ומלכות היא בחינת חרב פיפיות, כמובא במקום אחר (סימן ל), בחינת (ויקרא כו, כה): "חרב נקמת נקם ברית", שהיא בחינת החרב והסכין של המילה החותך את הערלה ומבטל את הרע, שכח החרב הזה נמשך מבחינת אש המשפט הנ"ל, בבחינת (ישעיה סו, טז): "כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר".

וזה בחינת הפסוקים שנוהגין לומר ביום שיש בו מילה שהם: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", הינו בחינת מלכות הנ"ל, שהיא בחינת רוממות אל בגרונם וכו', בחינת 'מלכות פה', שהיא בחינת חרב פיפיות, שהוא מכניע וחותך ומבטל את הערלה פגם הברית בחינת רע הנ"ל בבחינת חרב נקמת נקם ברית. וזהו שסים: "לעשות נקמה בגוים וכו' לעשות בהם משפט כתוב", 'משפט' דיקא, כי החרב הנ"ל עושה בהגויים המשפט כתוב, כי החרב היא בחינת כח האש שנמשך מבחינת המשפט הנ"ל - שהיא חותכת ושורפת את הרע שהיא הערלה, בבחינת כי באש ה' נשפט ובחרבו וכו' כנ"ל.

נמצא, שהמילה היא בחינת בטול הרע על־ידי אש המשפט שהוא החרב והסכין של המילה, שהיא בחינת מלכות, בחינת כסא משפט, ואז יוצא לאור משפט ויושב על הכסא, ואז זוכין לקדשת שבת שהיא בחינת עגולא ורבועא דלגו, בחינת מ"ם וסמך וכו', כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת הטבילה שלאחר המילה, זה בחינת המ"ם, בחינת רבועא הנ"ל, כי הטבילה היא במקוה של מ"ם סאה, הינו בחינת מ"ם הנ"ל, ואז נתעלם הבא לטהר בתוך המ"ם סאה של המקוה ונעשה כסא ומרכבה להמ"ם הנ"ל, שזה בחינת כסא משפט הנ"ל.

וזהו בחינת (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים וכו' - 'ונקוו' דיקא בחינת מקוה של מ"ם סאה הנ"ל שהוא מ"ם, בחינת משפט הנ"ל שעל־ידי־זה נתקרבין כל הגוים ומתגירין וכו', כנ"ל: